חרוב מהשטח - גיליון מספר 4 - יוני 2024

2024 אייר תשפ"ד, יוני | 4 גליון

מומחים מניסיון חיים להפוך פגיעה בילדות למנוע לשינוי עבור ילדים נפגעים מחדשים מהשטח – זוהר אוריין כהן - קולנוענית דוקומנטרית על יצירתה בעקבות פגיעה מינית שחוותה במשפחה – אחיקם אלירז יוזם "יוצאים לאור" - מעגלים חברתיים למי שנפגעו מינית בצעירותם – עו"ד הדר עזרא ויזל - מנפגעת בנעוריה למייצגת נפגעי עבירות מין ביקור בית הסיפור של שכבת י"ב מתיכון נופי הבשור מהעוטף שהביאו להקמת פנימייה לתלמידים שפונו מאמר דעה אין עלינו בלעדינו - יעל שרר הכרות עם צוות המכון ענת אופיר, מנהלת תחום הכשרת המונים ומומחיות מניסיון חיים מחדשים מהמחקר "זו האחריות שלנו" - קורסים אקדמיים שתפניים לסטודנטיות לעבודה סוציאלית ובני נוער במצבי סיכון ומצוקה

הפנים מאחורי תובנות על החיים לשבים מהשבי ריאיון עם דוד ראב שנחטף ונשבה על ידי החזית העממית 1970־ לשחרור פלסטין ב

צוות המערכת

– יו"ר המערכת, מכון חרוב סיגל כנפו – עו"ס, מנהלת תחום הכשרת המונים ומומחיות מניסיון חיים, מכון חרוב ענת אופיר – עו"ס, צוות מחקר מכון חרוב מיכל אביעד

עיצוב, עריכה והפקה:

– עוז מועלם תמונת השער – שריי דייץ' עריכת לשון – סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי – סטודיו יוסי קווטינסקי עימוד דיגיטלי

מכון חרוב

9765418 – מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת 077-5150300 – טל' www.haruv.org.il – אתר המכון sigalk@haruv.org.il – לתגובות והצעות

2

פגיעה בילדות למנוע לשינוי עבור ילדים נפגעים – להפוך מומחים מניסיון חיים

4

— ענת אופיר

– תובנות על החיים לשבים מהשבי הפנים שמאחורי

6

1970־ ריאיון עם דוד ראב שנחטף ונשבה על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין ב — סיגל כנפו

להפוך פגיעה מינית בילדות לעשייה חברתית ואקטיביזם  – מחדשים מהשטח למניעת פגיעות מיניות - שלושה ראיונות — סיגל כנפו , קולנוענית דוקומנטרית, על יצירתה בעקבות ראיון עם זוהר אוריין כהן 12 פגיעה מינית שחוותה במשפחה - מעגלים חברתיים ראיון עם אחיקם אלירז על הקמת "יוצאים לאור" 14 למי שנפגעו מינית בצעירותם - מנפגעת בנעוריה למייצגת נפגעי עבירות מין ראיון עם עו"ד הדר עזרא ויזל 16

תוכן העניינים

– הסיפור של שכבת י"ב מתיכון נופי הבשור מהעוטף שהביאו להקמת ביקור בית

18

פנימיה לתלמידים שפונו — מיכל אביעד

– אין עלינו בלעדינו מאמר דעה

22

— יעל שרר

– ענת אופיר הכר את צוות המכון

24



– "זו האחריות שלנו": מחדשים מהמחקר

26

קורסים אקדמיים שתפניים לסטודנטיות לעבודה סוציאלית ובני נוער במצבי סיכון ומצוקה — מיכל אביעד

3 חרוב מהשטח

מומחים מניסיון חיים להפוך פגיעה בילדות למנוע לשינוי עבור ילדים נפגעים ענת אופיר, עו"ס, מנהלת תחום הכשרת המונים ומומחיות מניסיון חיים, מכון חרוב

2021 לאחר ניתוח העדויות פורסם דו"ח הוועדה בדצמבר והושק בטקס חגיגי בבית הנשיא. נכחו בו חברי הוועדה וחברי הגרעין האקטיביסטי – מומחים מניסיון חיים שהעידו בפני הוועדה והחליטו להשתתף בתהליך יישום והטמעת מסקנותיה ברשויות. גם בדיונים הרבים עם הדרג המנהל בכל משרדי הממשלה וועדות הכנסת הרלוונטיות שהתקיימו בעקבות פרסום הדו"ח, נציגי הוועדה ונציגי הגרעין האקטיביסטי השמיעו יחד את המסרים שלהם לקובעי המדיניות. בשלוחה Experts by Experience נפתח קורס 2021־ ב האמריקאית של חרוב בטולסה, אוקלהומה ובו השתתפו נפגעים בילדותם, כדי להעצים ולתת כלים לספר את סיפורם בהכשרות לאנשי מקצוע. החלטנו לפתוח הכשרה כזו בישראל והתאמנו תכנים ומבנה למספר ימים מרוכזים. מטרתנו הייתה לספק למשתתפים כלים של "סטורי-טלינג", לחדד מסרים מסיפורם האישי כדי לבנות סיפור מותאם לקהלים שונים, להציע שיטות לשמירה על המספֵר ועל הקהל, להקנות כלים לעמידה מול קהל, לאפשר ליווי אישי והתנסות בפרזנטציה מול קהל ועוד. חשוב לציין שאף שהקבוצה אינה טיפולית בהגדרתה, יש לה אופי מרפא ומעצים כמו לקבוצות לעזרה עצמית. המטרה הראשונה הייתה מעשית – הרחבת מעגל המרצות והמרצים של מכון חרוב ושיפור מיומנויותיהם. להבאת נפגעות ביקשנו להשתתף בתנועה גדולה יותר ונפגעים לקדמת הבמה, להשמעת קולם, ללמידה של אנשי מקצוע וקובעי מדיניות ממי שנפגעו בילדותם, ולהפצת התפיסה שכולנו נצא נשכרים משילוב של ידע המטרה השנייה הייתה למזג מקצועי וידע מניסיון חיים.

בגיליון זה אנו מבקשים לשים תחום חדש באור הזרקורים פיתוח ושילוב ידע של מומחים מניסיון חיים אשר חוו – בשנים האחרונות אנו במכון חרוב פגיעות בילדותם. פועלים להשמיע את קולם של מי שנפגעו בילדותם, בכוונה לשלב את הידע שצברו מניסיון חייהם בהכשרות לאנשי מקצוע ובקידום מדיניות בתחום ילדים נפגעי התעללות והזנחה. אנו מקוות שהראיונות עם מומחים מניסיון חיים, הפועלים כל אחד בדרכו להעלאת מודעות ולמניעת פגיעה בילדים, יעוררו בכם השראה ללמוד עוד על התחום ולשלבו בעבודתכם בשטח. בעשור האחרון אנו עדים בישראל ובעולם לפיתוח ידע ולהכרה בחשיבות שילוב ידע מניסיון חיים בהכשרות, בעיקר בתחומי בריאות הנפש וההתמכרויות. בארגונים כמו אנוש ומכון ברוקדייל אף גויסו מומחים מניסיון חיים כיועצים או כמובילי תחום ידע מניסיון חיים. כבר מתחילת דרכו, מכון חרוב שילב בהכשרות ובימי עיון עדויות בגוף ראשון של אנשים שנפגעו בילדותם. יזמה פרופ' כרמית כץ את הקמתה של הוועדה 2020־ ב הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות, ומכון חרוב הפך לשותף מרכזי למהלך פורץ דרך זה לשיתוף הציבור בתחום. הוועדה הוקמה כדי לשנות מדיניות ושירותים המיועדים לילדים שנפגעו מינית ולבוגרים שעברו פגיעה בילדותם, באמצעות איסוף איש ואישה שנפגעו מינית בילדותם. 500־ סיפורים מיותר מ המטרה הייתה ללמוד מחוויות חייהם על השינויים שיש להוביל במדיניות, בדרכי הטיפול ובדרכי המניעה של פגיעה מינית בילדים.

4

נפתח מחזור שלישי של "הכשרת מרצים 2024 במאי מומחים מניסיון חיים", והוא מוקדש למשתתפים שנפגעו בילדותם ושהו במסגרות חוץ־ביתיות (פנימיות, הוסטלים ואומנה). אנו מקווים להרחיב את מעגל המרצים שיוכלו לתרום מניסיון חייהם בנושא, כפי שנעשה בעבר. למשל במחקר פעולה משתף שהובילו מכון חרוב והמפעל להכשרת ילדי ישראל (מל"י) בנושא השמה וליווי של אחאים בהשמה חוץ־ביתית, השתתפו גם צעירים ששהו במסגרות של מל"י בילדותם. באוקטובר ערכנו מפגשי זום עם 7 גם בעקבות אירועי בוגרי הכשרות "מרצים מומחים מניסיון חיים" ללמידה על טראומה קולקטיבית והטראומה האישית שחוו. מהמפגשים סוכמו עקרונות התערבות במצבי משבר לאומיים עבור אנשי מקצוע המלווים נפגעי טראומה אישית. בימים אלו אנו פועלים להרחבת השילוב של ידע מניסיון חיים גם בהוראה באקדמיה. אנו מקווים שבקרוב כל הסטודנטים במקצועות המשלבים עבודה עם ילדים יזכו להיחשף למרצים מומחים מניסיון חיים בהכשרתם האקדמית. אם אתם מעוניינים לשלב בעבודתכם הרצאה עם מומחה מניסיון חיים, נשמח לקשר אתכם עם בוגרי ההכשרות anato@haruv.org.il שלנו, במייל

את הידע מניסיון חיים עם ידע מקצועי בתחום, משום שפעמים רבות דווקא אלו שחוו פגיעות בילדותם נדחקים לשוליים בתהליכי למידה, הכשרה, עיצוב מדיניות או חקיקה, ומשום שהמאמצים בשטח לטיפול בנפגעים לרוב אינם נעשים מתוך הקשבה לידע ולכוח שצברו הנפגעים המתמודדים עם המערכות ביומיום. בתוכנית ביקשנו להנכיח את הכוח והידע של המשתתפים בתהליך עיבוד סיפורם להרצאה, מתוך הבנה כי בעזרת גורמי חוסן שונים, התמודדות עם הטראומה עשויה להביא גם לצמיחה חיובית אצל הנפגעים. הצמיחה עשויה להתבטא למשל ביכולת לחוש אמפתיה כלפי אחרים במצבים דומים, או בהרחבת הידע על אודות פגיעות שונות ודרכי התמודדות והגנה מפניהן. בעזרת יכולות אלו, הידע של מי שנפגעו בילדותם יכול להפוך לכוח חשוב בהכשרת אנשי ונשות מקצוע העובדים עם ילדים. בוגרים בשני מחזורי 30־ בשנתיים האחרונות סיימו כ הכשרה ויצאו לשטח. חלק מהבוגרים מרצים בהכשרות של המכון בשוטף. בשנה האחרונה הנגשנו את הידע מניסיון חיים באמצעות הרצאה במבנה של שיחה בין איש מקצוע ומומחה מניסיון חיים, ובו שולבו סיפור חייו ומסריו של המומחה מניסיון חיים והידע המקצועי של איש המקצוע. פורמט זה מותיר רושם עז בקרב אנשי המקצוע המשתלמים.

טקס השקת דוח הועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות, בבית הנשיא

5 חרוב מהשטח

צילום: עוז מועלם | דוד ראב

תובנות על החיים לשבים מהשבי ריאיון עם דוד ראב שנחטף ונשבה על ידי 1970־ החזית העממית לשחרור פלסטין ב

סיגל כנפו

עכשיו שהרבה צעירים חוו דברים קשים מאוד, חשוב לי שידעו שיש עתיד טוב לחיים שלהם למרות הטראומה.

6

ד"ר דוד ראב שנים ללאה 50 , נשוי 71 בן אב לשלושה וסב לעשרה , התגייס להנדסה קרבית 1971־ עלה ב השלים שני תארים שניים ' חי בישראל ובארה"ב. 78 ומאז

חזרתי לארצות הברית לתואר שני נוסף באוניברסיטת 1978־ "אני בוגר תואר ראשון בבר אילן ושני במכון ויצמן. ב ' חזרנו לארץ והמשכתי 99־ שנה מתוכם עבדתי כיועץ עסקי אסטרטגי. ב 15 . שנים 22 פנסילבניה ונשארנו שם חזרנו לרעננה 2018־ חזרנו לארצות הברית, שם הייתי סמנכ"ל בכיר ברשת אוניברסיטאות. ב 2011־ בייעוץ עסקי. ב ועכשיו אני יו"ר חברת סטרטאפ בתחום הביוטק ומעורב ביוזמות שונות לכינון חוקה בישראל. בקרוב אסיים דוקטורט הסיבה שאני מספר את כל זה היא בדיוק המסר שלי: גם אחרי טראומה קשה אפשר לנהל חיים בהיסטוריה יהודית. ." מלאים ובריאים

באוקטובר? 7 איך הגענו לדבר איתך על

למוחרת הצלב האדום הודיע שיקחו אותנו לבתי מלון ברבת עמון ואחרי שעלינו לאוטובוסים והצלב האדום עזב, ביקשו שנרד. עמדנו שם מוקפים מחבלים חמושים בתתי מקלע והקריאו שמות. הבנו שהם מחזירים למטוס שנה אחרי השואה הבנתי בדיוק מה 25 . רק את היהודים יהודים, 80 הרגיש מי שהיה שם, בסלקציה. כך עמדנו חלקם ניצולי שואה. לפעמים אחת הנוסעות שידעה ערבית תרגמה מה שנאמר בטרנזיסטור, והבנו שלא יודעים איפה אנחנו. לא ידענו אם עושים משהו עבורנו. פחדנו פחד מוות, עם מעט אוכל ומים לשתייה ובלי שירותים.

נחטפתי בידי החזית העממית לשחרור 17 בגיל 1970 - ב פלסטין, לשלושה שבועות קשים תחת אש, שהרגישו כמו נצח. לימים נקראה תקופה זו "ספטמבר השחור". הסיפור שלי מתחיל בשישה בספטמבר לאחר ביקור בארץ, בטיסה חזרה לארצות הברית דקות אחרי ההמראה מפרנקפורט נחטפתי עם אימא שלי ושלושת אחיי ואחותי הצעירים. מרגע זה החוויה הפכה לפחד מוות שנמשך שלושה שבועות, תחת איומי אקדח, רובים ורימונים שאני עדיין רואה לנגד עיניי. נחתנו באמצע המדבר. מחלון המטוס ראינו שני טורי אש של מסלול נחיתה מאולתר וסביבו המוני רכבים מהבהבים ומחבלים מתרוצצים, צועקים וקופצים משמחה. כך התחיל שבוע קשה באמצע המדבר, כשביום חם מאוד ובחוץ סופות חול, ובלילה הקור המדברי. בלילה הראשון שמענו פתאום רעש חזק מאחור ונראה שכדור אש נע במהירות לקראתנו. חשבנו שעומדים לפוצץ אותנו ואז התברר שחטפו מטוס נוסף שהונחת מאחורינו. באותו יום ניסו ולא הצליחו לחטוף גם מטוס אלעל. המטרה הייתה קלפי מיקוח לשחרור מחבלים מכלא ישראל. כיוון שלא היו אזרחים ישראלים, הם ניסו למצוא נוסעים עם זיקה לישראל. תיחקרו אותנו ללא הצלחה כדי להוכיח שאימא שלי ואנחנו ישראלים.

עמדנו שם מוקפים מחבלים חמושים בתתי מקלע והקריאו שמות. הבנו שהם מחזירים למטוס רק את היהודים.

7 חרוב מהשטח

לקראת סוף אותו שבוע לפנות בוקר העירו אותי לחקירה. בליבי ידעתי שזה לא תחקור ושאם מורידים אותי מהמטוס זה הסוף. רעדתי ממש, איבדתי שליטה על הגוף שלי מהפחד. אימא שלי הבינה מה קורה ורצה אחריי, ניסתה . הם הפנו אליה רובה 17 לדבר אל ליבם שאני ילד ורק בן וסימנו לה לשבת. ירדתי מהמטוס עם עוד תשעה גברים לחושך מוחלט, כשאני בטוח שעוד רגע מוציאים אותי להורג. לטענתם נחשבנו חיילים ישראלים, כי אם היינו עולים לארץ היינו מתגייסים. משם העבירו אותנו לחדר נעול במחנה פליטים סמוך לרבת עמון. למוחרת סיפרו לנו שפוצצו את המטוסים, בלי להגיד שקודם הורידו את הנשים והילדים – השאירו אותי לחשוב שנותרתי לבד. רק לאחר זמן סיפרו על שחרורם. בבוקר שבת ראש המחבלים הצביע עליי דרך החלון הקטן בדלת וביקש שאצא . שוב חשבתי שהולכים להרוג אותי, נפרדתי מהאחרים ויצאתי. הוא הכניס אותי למשרד והתחיל להצביע על דברים, להגיד מילים בערבית ולשאול איך אומרים באנגלית. הבנתי שהוא רצה ללמוד את השפה. בהמשך הביאו לנו עיתון באנגלית, וזכור לי שהופיע בו ציטוט של אימא שלי, שקשה לה מאוד לעזוב את הבן החטוף שלה. שמחתי לקרוא את זה כי הבנתי שהם שרדו. חטופים, 32 אחרי כמה ימים שוב העבירו אותנו, כבר היינו בדירת שלושה חדרים בשכונה פלסטינית ברבת עמון. למוחרת המלך חוסיין הפסיק את החשמל והמים והתחיל להפגיז את השכונה במשך עשרה ימים. הוא החליט שהוא מחזיר לידיו את השליטה במדינתו, אחרי שהמחבלים איש, פוצצו את המטוסים 400 חטפו שלושה מטוסים עם בני ערובה על אדמת ירדן. בטיסה לארצות 50 והשאירו הברית הייתי בטוח שתיכף יחטפו אותי שוב. לימים הבנתי שכל מי שנחטף הרגיש את הלחץ הזה. כשהתחילו ההפגזות הכניסו אותנו לחדר מרכזי, פתחו את כל הדלתות והחלונות בבניין כדי שייראה נטוש, ומחבל אחד חמוש ומיוזע שמר עלינו. הבניינים לידינו נפגעו, יכולנו לחוש את טעם האבק וחומרי הנפץ באוויר. אחרי שלושה שבועות מתוחים המחבלים נכנעו ואחד מתנאי הפסקת האש היה שיחרור החטופים ללא תנאי. בבוקר שבת ראש המחבלים הצביע עליי דרך החלון הקטן בדלת וביקש שאצא . שוב חשבתי שהולכים להרוג אותי, נפרדתי מהאחרים ויצאתי.

הצלב האדום לא הגיע לכל אורך השבי. בשלב השחרור היינו אמורים לעבור לרכבים שלהם, אבל הם לא הגיעו ונאלצנו ללכת ברחובות מופגזים ושרופים בין בניינים הרוסים ומראות קשים. פתאום הופיעה מולנו קבוצת מחבלים חמושה, איש שגרירות מצרי שהוביל אותנו עם דגל לבן צעק להם לא לירות. בנקודת האיסוף חיכינו לרדת החשיכה, לצלב האדום. כשיצאנו מהבניין התחיל ירי תת מקלעים ברחוב, וכך גם בדרך לשחרור חיינו היו בסכנה מספר פעמים. למוחרת הוטסנו לקפריסין ומשם לארצות הברית. ממשקל 10% חזרתי לארצות הברית אחרי שאיבדתי גופי, בלי להבין שאני בטראומה. בטיסה לארצות הברית הייתי בטוח שתיכף יחטפו אותי שוב. לימים הבנתי שכל מי שנחטף הרגיש את הלחץ הזה. בכל פעם שראיתי אורות מהבהבים, נזכרתי בהבהובי השמחה של המחבלים. כל רעש הקפיץ אותי וסבלתי חודשים מסיוטי לילה. סבלתי גם מרגשי נחיתות ותפסתי את עצמי כחלש. חטופים בדירת שלושה חדרים, ללא מים וחשמל 32 תחת הפגזה מתמדת, פוחדים להיהרג, בטעות בידי הירדנים או בכוונה בידי השובים שלנו. .PTSD לא היו אז טיפולים, לא ידעו מה זה טראומה או כיוון שאימא שלי עברה טראומה משלה, היה לה קשה לחשוב מעבר לקושי שלה. היא סיפרה לי כמה קשה היה לה מהרגע שהפרידו בינינו, הורידו אותי מהמטוס והחזירו אותה לארצות הברית. אבא שלי חשב שהוא סבל יותר מכולם מפני שהוא הרגיש שכל המשפחה שלו עומדת להימחק. בין האחים לא דיברנו על רגשות או קשיים מהשבי, אלא בעיקר על זיכרונות, על רגעים מצחיקים כמו על גרעיני אבטיח שאכלנו במטוס וייבשנו על הכנף כדי שנאכל בהמשך. טיפלתי בטראומה שלי בעצמי כי במשפחה לא ממש התעניינו במה שקרה, לא שאלו איך ומה אני מרגיש. לא ידעו איך מתמודדים. ספר על החלק שאחרי, מה הרגשת ואיך טופלת? איך טופלת אחרי שובך?

8

אילו תובנות מחוויית השבי חשוב לך להעביר?

1 . . מבוגרים משמעותיים בחיי השבים חייבים להתעניין בעדינות למבוגרים הקרובים לשבים: התעניינו בקורות אותם במה שעברו ולהיות אמפתיים, לשאול אם הם צריכים משהו או רוצים לדבר איתם או עם אחרים. ממרום גילי עדיין השאירו אותי לנפשי. 17 כואב לי שבגיל 2 . . לא הפסקתי לדבר על הטראומה וכך עיבדתי אותה. אנשים, הזמינו אותי לבתי כנסת ספרו על החוויה כמה שיותר ותמיד הסכמתי לספר על מה שקרה לי. לא נשארתי עם המחשבות בתוך עצמי. אחרי שחזרתי כתבתי יומן ופירטתי מה שקרה בכל יום כדי שלא אשכח. לא רציתי להתבלבל או שהזיכרון יתעמעם. לאחרונה הוצאתי ספר שרובו מבוסס על היומן הזה. לדעתי חשוב לאוורר את החוויה החוצה במילים בכמה שיותר דרכים. 3 . . כחטוף ושבוי, אתה מאבד כל שליטה על החיים שלך. רק מי שחווה זאת יוכל להבין! תחיו את החיים במלואם לכן היה לי חשוב להתחבר אליכם במכון חרוב. עכשיו שהרבה צעירים חוו דברים קשים מאוד, חשוב לי שידעו שיש עתיד טוב לחיים שלהם למרות הטראומה. תחושת אובדן השליטה על חיי שחוויתי בשבי עיצבה אותי. אחד הדברים שמאפיינים אותי מאז הוא שאני נוטה יותר לחשוב על החיים כאן ועכשיו. אני לא מוכן שמישהו ישלוט בי או בחיי. ההבנה שאין לדעת מה יקרה בעוד שנייה הובילה למסקנה שחייבים לחיות את החיים במלואם. 4 . . לכל אורך הדרך התעקשתי שלא אתן להם לנצח ולשנות את מסלול חיי. שנה אחרי האמינו שהכוח נמצא אצלכם מתוך 18־ עליתי לארץ במחשבה שאם ניסו לגרום לי לנתק את הקשר עם ישראל, אז אני דווקא אעלה לישראל. (כ שהיו בטיסה עלו לארץ). 80־ ה 5 . . העתיד שלכם חשוב לא פחות מהעבר. דאגו ליצור לכם עתיד מאז השחרור אנחנו כל שנה העריכו את ה-יש חוגגים יום הודיה בתאריך העברי של השחרור. כל המשפחה מתכנסת לדבר, להיזכר, להסתכל בתמונות מפעם. יש גם יום הודיה לתאריך שאימי ואחיי חזרו.

האמינו שהכוח נמצא אצלכם. לכל אורך הדרך התעקשתי שלא אתן להם לנצח ולשנות את מסלול חיי

צילום: עוז מועלם | דוד ראב

9 חרוב מהשטח

יש מסר אחרון שתרצה להעביר?

שנים לאחר השבי, מה עדיין קשה לך בעקבותיו?

שנה 50 בהחלט. כולם צריכים להבין שזה לא עובר. גם אחרי, מה שעברת יישאר איתך לתמיד ואתה צריך ללמוד לחיות עם זה. אחרי שבעה באוקטובר חזרו אליי הסיוטים מהשבי שלי, ונמשכו כמה חודשים. אני חושב הרבה על השבויים. מה שקרה גרם לי להבין שאני צריך לכתוב ספר כדי להסביר את זה. הייתה תקופה שהייתי מוכר כמי שנחטף, אבל עם הזמן אמרתי לעצמי שאני לא רוצה שרק כך אנשים יכירו אותי אלא צריך לעבוד על עוד דברים בחיי כך שיכירו אותי גם דרך העשייה שלי ולא רק על פי מה שקרה לי. אחרי טראומה קשה אני ממליץ לאנשים לגלות מה הם הדברים שהם אוהבים ויכולים לעשות, כך שיכירו אותם גם בזכות מה שהם עושים, בלי לשכוח את מה שקרה – חשוב להמשיך הלאה!

קשה לי להיכנס לחדר אטום ונעול. זה מחזיר לרגעים שהשובים שלטו בי. אני יודע שהיו כאלה שלא טסו אחרי ) הייתי 1985־ שנה אחרי (ב 15 . כן, אבל הכרחתי את עצמי באירופה לנסיעת עסקים ובכוונה לקחתי את אותה טיסה מפרנקפורט, כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגל לעלות שוב על גב הסוס.

אחרי טראומה קשה אני ממליץ לאנשים לגלות מה הם הדברים שהם אוהבים ויכולים לעשות, כך שיכירו אותם גם בזכות מה שהם עושים, בלי לשכוח את מה שקרה – חשוב להמשיך הלאה!

10

/ יהודה אטלס ַת רְחוֹב � יַלְד

ֶאֲנִי קְצִינָה, � ְש � ה ַֹּוֹם, כ ְתֵפַיִם, � ַרְגוֹת סֶרֶן עַל הַכ � עִם ד ָבָא � ַצ � ַפְקִיד אַחְרָאִי ב � עִם ת ְגִבְעָתַיִם, � ְכָּרָה ב � וְדִירָה ש

ֹרֶת ְּבְלִי ּׁוּם חוֹב, � ְכ �

ִים ַּמַש � עִם מַד

אַף אֶחָד לֹא יַאֲמִין ַת רְחוֹב. � ְנָתַיִם הָיִיתִי יַלְד � ֶך ש �

� ש

ְמֶש � ֶב

...ַ

� ַיִן ש � ְאֲלוּ: מִנ ָּו ָזֶה ק � ְמֶרְחָב כ � ֹרֹד ב �

� ִש � וְאִם ת

ּ עֹז-רַּח � ָאַבְת

ַּחַ,

לִש

� ֵדֵי לֹא לִש � אוֹמַר: כ

ַרֶפֶשׁ � ְקֹע ב

ֶפֶשׁ; � ְמֹר עַל צ ִֹּוֹר הַנ �

יֵש לִש

ָרֵק, � לֹא לְהִז ָרֵק, � לֹא לְהִתְפ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, ֵשׁ, � ַמ � ְת � לֹא לְהִש

ֶהו רַע � �

ַמַש � ָמֵך ב � לֹא לִמְהֹל אֶת ד ְּלְעוֹלָם לֹא לַע ֲֹׂוֹת מַש ֶּּו חֲזָרָה. � מִמ

� ֶהו ש � �

ֶאֵין

חלק משיר מתוך ספר שבכתובים

את הספר "ילדים של אף אחד" מאת יהודה אטלס  ניתן לרכוש באתר המכון בלחיצה כאן

11 חרוב מהשטח

זוהר אוריין כהן, קולנוענית דוקומנטרית יוצרת הסרט "שמעי קלמי" ראיון בעקבות פגיעה מינית שחוותה במשפחה להפוך פגיעה מינית בילדות לעשייה חברתית ואקטיביזם למניעת פגיעות - שלושה ראיונות בגיליון זה בחרנו להציג את פועלם של שלושה מומחים מניסיון חיים שהפגיעה שחוו בצעירותם הפכה להיות המנוע לעשייתם היום יומית. כל אחד מהם פועל בתחום שונה לחלוטין. אך שלושתם עוסקים בעשייה שמביאה את קולם של מי שנפגעו מינית למרכז הבמה הציבורית. מתוך ניסיון חייהם הם מבקשים להסיר את מעטה הסוד, ומדברים על הפגיעה בגלוי. בעשיה שלהם הם פורצים דרך ומהווים השראה עבור נפגעים נוספים. 

סיגל כנפו

זוהר אוריין כהן , מושב זוהר 29 בת בוגרת תואר ראשון בלימודי אמנויות הקול והמסך במכללת ספיר לומדת תואר שני בלימודי יהדות ספרד והמזרח, באוניברסיטה העברית עוסקת בתחקירי ארכיון, בסרטי תעודה אביה פגע בה מינית בילדותה

(בתרגום מתוניסאית: הקשיבי "שמעי קלמי" הסרט למילותיי) סרט הגמר של לימודיה זכה במספר פרסים בפסטיבל קולנוע דרום, בפסטיבל ירושלים, בטקס פרסי הפורום הדוקומנטרי ובפסטיבל סרטי נשים בירושלים.

מחדשים מהשטח

12

. ש אילו דברים קרו בעקבות הסרט?

הוא הצליח בפסטיבלים מבחינה קולנועית. הופתעתי ושמחתי שזיהו גם את הקולנועיות ואת נקודות המבט שלי על המרחב. זה סרט שצילמתי לבד, עם מצלמה רועדת, מוחזקת ביד ללא תאורה מסוגננת. הוא גולמי ופשוט ועדיין הצליחו לראות את הפריימינג שלי. חששתי שהקטעים שבהם אנחנו מדברות בבוטות "יגנבו את ההצגה" ולא יראו את הצורניות הקולנועית, אלא רק את הסיפור. לשמחתי זה לא קרה. כיום אני מרגישה משוחררת לדבר על הנושא של פגיעות מיניות ועל הפגיעה האישית שלי, על כל מה שקשור למשפחתיות שבעבר נמנעתי מלדון בו בקול. אני מרגישה בנוח ובטוחה לדבר על העתיד שלי. זה שיחרר משהו שהיה עטוף בשכבות עד שלא היה אפשר לזהות אותו. קילפתי והסרתי וכיום זה בחוץ. כל מי שראה את הסרט יודע. זה כבר לא רק שלי אבל זאת אני – עכשיו בואו נדבר, תקשיבו לי ואני לכם ונתקדם מכאן. . ש היית מדריכה בפנימייה כמו זו שהיית בה בילדותך. איך החוויה הזו השפיעה עלייך? ההדרכה בפנימייה טיפולית לנערות שהוצאו מהבית בצו בית משפט, כמוני, הייתה חוויה חזקה ביותר. תוך כדי לימודי קולנוע אינטנסיביים, זה הכניס אותי לפרופורציה בשנתיים האלה. מבחינתי העבודה שם הייתה בית ספר לאנושיות.

כיום אני מרגישה משוחררת לדבר על הנושא של פגיעות מיניות ועל הפגיעה האישית שלי, על כל מה שקשור למשפחתיות שבעבר נמנעתי מלדון בו בקול.

לימודי קולנוע ואומנות דורשים התמסרות וכנות. זה מקום אידיאלי לבטא את עצמך באמת – את הטראומות והפצעים שלך – להאיר את החלקים החשוכים. מתחילת הלימודים האינסטינקט הטבעי שלי היה לעסוק ביחסי משפחה. רציתי לברר עם אימא שלי את הפגיעה המינית שעברתי על ידי אבי, ואיפה היא הייתה כשזה קרה. שנים חיינו את זה אבל לא דיברנו על זה אף פעם. הרגשתי שהתרחקתי מספיק מהסיטואציה, שעבר מספיק זמן ואני מוכנה יותר. התחלתי לנסוע אליה לצלם את הבית ואת השיחות איתה. צילמתי כאילו אני מחוברת למצלמה, די הסתתרתי מאחוריה. צילמתי אותה אפילו בזרות ולא כמו שמצלמים מישהו קרוב. היו פרצי צחוק ביום הזה והרבה רגעי מבוכה. לפעמים אני סוחבת כל מיני מחשבות על איך שאנשים שקרובים אליי התנהגו ועל מה שהם עשו – אבל הם בכלל חוו את האירוע אחרת. הבנתי שאני צריכה להסתכל על זה גם מהכיוון שלהם, ואז אולי התגובות ייראו לי שונות. גיליתי התנגשות בין הזיכרון שלי לבין של זה של אמא שלי. החיבורים האלה של זיכרון וטראומה מרתקים בעיני. כל הגעה אל הבית הציפה והתישה רגשית ונפשית. כשהצופים בסרט מבינים את אימא שלי למרות הבחירות שלה. בחוויה האישית שלי, אימא שלי לא הייתה בצד שלי. עם החוויה הזו נכנסתי לתהליך, אבל לא כך יצאתי ממנו. תוך כדי העבודה על הסרט הדברים התחילו להשתנות אצלי, להערכתי זו החוויה שהגיעה עד לצופה. הפתיע אותי הצורך של מי שצפה לחלוק איתי סיפורים אישיים. פנו אליי נשים וגברים, אחים ואפילו ילדים שההורים שלהם פגעו באחרים מחוץ למשפחה. קיבלתי גם תגובות הזדהות מצד אנשים שהסרט נגע בהם מבחינת הקשר עם האימהות שלהם, בלי קשר לטראומה. אני שמחה שבעזרת הסיפור האישי שלי הצלחתי להעביר מסרים על המורכבות האינסופית שפגיעה מינית במשפחה יוצרת. זה חשוב גם עבור מי שנפגעו ולא מצליחים לדבר בקולם, וגם עבור מי שמלווים נפגעי טראומה מינית. . ש מתי הבנת שהסרט מצליח לגעת במעגלים רחבים יותר?

. ש ומה בעתיד?

להיות קולנוענית של סרטים דוקומנטריים זה לצלול לתוך עולם שאת רוצה להבין. כיום אני עובדת על סרט תיעודי ארוך, גם הוא קשור לסיפור שלי. אני עובדת בפרויקטים שונים כתחקירנית ועוזרת עריכה ומתכננת להמשיך ליצור סרטים.

13 חרוב מהשטח

אחיקם אלירז על הקמת "יוצאים לאור" - מעגלים חברתיים למי שנפגעו מינית בצעירותם

סיגל כנפו

אחיקם אלירז , מהישוב חשמונאים 39 בן נשוי לאביה, אב לתשעה

עוסק בחינוך למיניות בריאה ובהנחיית קבוצות יזם והקים את "יוצאים לאור" קבוצות חברתיות לאנשים שנפגעו מינית נפגע מינית בנעוריו

כמי שנפגע בעצמו הבנתי שאוכל לעזור לאחרים מתוך החוויה האישית

עד לפני כחמש שנים הייתי ראש ישיבת הסדר בתל אביב. כיום אני מתנדב במרכז סיוע תל אביב. כמי שנפגע בעצמו הבנתי שאוכל לעזור לאחרים מתוך החוויה האישית. בקורס ההכשרה במרכז הסיוע נחשפתי לנתוני הפגיעות והבנתי של כל אחד היא אומנם אישית ולרוב אינה גלויה לציבור, אבל יש פה בעיה חברתית רחבה. מהחוויה שלי הבנתי שחסר לי מאוד המרחב החברתי 16 שיאפשר לשמוע עוד אנשים כמוני. מאז גיל כשחשפתי את הפגיעה עברתי עם עצמי תהליך וטיפולים, אבל בהרבה מעגלים חברתיים לא הרגשתי שייך. חוסר היכולת לשתף ולדבר על זה יצר תחושת בדידות ושונות בהקשרים חברתיים ומשפחתיים. לכן החלטתי לחפש נפגעים נוספים, מעגל שווים חברתי, אנשים שיש להם חוויות משותפות ומבינים אותך גם בלי מילים. לאט לאט נוצרה קבוצה. בהתחלה היינו חמישה ונפגשנו פעם בשבועיים בביתי. בזכות כתבה בתקשורת פנו אליי רבים נוספים ונוצרו עוד קבוצות. היום פועלות חמש קבוצות (אחת של נשים).

מחדשים מהשטח

14

לדעתי יצירת קהילה עבור נפגעים היא אינטרס של המדינה, כי המפגשים שווים לעבודת ריפוי. כמו שאמר אחד החברים – "כל מפגש עם הקבוצה עושה לי עבודה של שלוש שנים".

. ש מה החזון של הארגון ומה היית רוצה שיקרה בעקבות העשייה שלכם? לפני המלחמה התחלנו לעבוד על שתי תוכניות שנעצרו לצערי. הראשונה היא הכנס הראשון של "יוצאים לאור", שמטרתו להאיר דרכים להגן על ילדים. הקונספט הוא "נותנים את הבמה לנפגעים", כך שכל הדוברים בכנס יהיו מי שעוסקים בתחום או שחוו פגיעות בעצמם וידברו בגוף ראשון. רצינו לפתוח את הדלת לציבור, שיבין את תופעת הפגיעות המיניות לא רק באמצעות ידע מקצועי, שהוא חשוב כשלעצמו, אלא בעיקר דרך שמיעת סיפורים על החוויות האישיות של מי שנפגעו. התוכנית השנייה שחודשה לאחרונה היא פתיחת קבוצת הכשרה לנשים ולגברים שמטרתה להרחיב את הפריסה הארצית של יוצאים לאור. זו למעשה קבוצת מנחים שחוו פגיעות מיניות ועברו בחייהם דרך ארוכה, כאלו שיודעים "להחזיק את הפגיעה" שלהם ורוצים לתת לה משמעות – כי עשייה חברתית היא חלק מהריפוי. בעתיד הייתי רוצה שגברים ונשים רבים שנפגעו מינית יקבלו מעטפת של מפגשים חברתיים ועזרה בתיווך בין חברי הקהילה לרשויות, ושהביטוח הלאומי יכיר בצרכים הייחודיים שלנו. אני רוצה שתהיה תנועה גדולה יותר שפועלת מבפנים החוצה ושיהיה אפשר לדבר על הנושא הזה בכל מקום. לדעתי יצירת קהילה עבור נפגעים היא אינטרס של המדינה, כי המפגשים שווים לעבודת ריפוי. כמו שאמר אחד החברים – "כל מפגש עם הקבוצה עושה לי עבודה של שלוש שנים". יש לנו שיח עם משרד הרווחה, זה עוד לא רשמי אבל הם מכירים ואף ביקרו באחד המפגשים.

כדי להצטרף לקהילת "יוצאים לאור" צריך לעבור שיחה מקדימה וריאיון. המפגשים הם חברתיים, ומדי פעם של כל הקבוצות יחד. אף שהייתה פתוחה לכל מי שרצה, נוצרה קהילה דתית. הבנו שקהילה היא המענה הנכון לבדידות. שם מדברים על הטראומה ועל ההתמודדות עימה ויוצרים חוויות משותפות, למשל בטיולים. זו קבוצת השתייכות שנותנת כוח ותקווה. לאור התרחבותנו מיסדנו עמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה", תחת הארגון "יוצאים לאור".

אנחנו מבינים כיום שיש סביבות תומכות פגיעה. בסוף זו לקונה חברתית שיש לתקן

. ש איך נראית קהילה?

רואים את זה כשמישהו עובר משהו בחייו הפרטיים ומי שמרגיש קשור או קרוב מגיע להשתתף בשמחה או באבל. זה מכניס את החברים למעגל השגרה של החיים והופך את הסיפור ממודחק לנוכח באופן חיובי. בקהילה יש תנועה פנימה ותנועה החוצה: עוסקים במה שקורה בינינו לבין עצמנו, מחזקים זה את זה ומרכזים את הכוח שלנו יחד, ובה בעת אומרים לחברה שאיננו שקופים. אנחנו מנכיחים את התופעה החברתית הזו, מעניקים פרספקטיבה וידע עליה – הרי קל יותר להיחשף כגוף. אני חושב שלב העניין של הפגיעות המיניות הוא הסוד. אם נוכל לקרוע את מעטה הסודיות, נוכל לשמוט את הקרקע תחת פוגעים נוספים. מה שימנע פגיעה הוא לא האיומים והפחד מעונש אלא העלאת המודעות. ככל שהקירות יהיו שקופים יותר, כך נוכל לצמצם את יכולת הפוגע להסתיר את הפגיעה, וכך נוכל למנוע אותה. ב"יוצאים לאור" אנחנו רוצים לנטרל את הסוד ולעודד את חשיפתו. ככל שהנושא יהיה גלוי ונוכח יותר, הוא ישקף אמירה חברתית ציבורית שאנחנו מאמינים לנפגעים ומוקיעים את הפוגעים. אני מאמין שזה יביא שינוי בטווח הרחוק והתנועה החברתית תשפיע על הגברת המוגנות ועל המניעה של פגיעות מיניות.

* להאזנה נוספת בנושא - פרופ' כרמית כץ מראיינת את אחיקם אלירז בפודקאסט "זמן ילד" https://bit.ly/4asUvB3

15 חרוב מהשטח

הדר עזרא וייזל מנפגעת בנעוריה למייצגת נפגעי עבירות מין

הדר עזרא וייזל , ראש העין 35 בת

נשואה לליאל ואמא לשלוש עו"ד מייצגת נפגעי עבירות מין נפגעה מינית בנעוריה ע"י רב בית הספר

סיגל כנפו

כנפגעת עבירה אני מאמינה שילדים ומבוגרים ששומעים עדות אישית מבינים שמותר לספר ואפשר להתמודד ואפילו לצמוח מתוך הפגיעה.

הראייה שלי היא שנפגע עבירה זקוק לטיפול שאינו רק משפטי אלא הוליסטי. כזה המחבר גורמי טיפול ואכיפה בשלבי החקירה, מול הפרקליטות והמשטרה ובמהלך המשפט, בהיבטים של מיצוי זכויות סוציאליות, חינוכיות וטיפוליות. יש לי היכרות וניסיון ארוך שנים עם המערכות השונות. למדתי שחוסר התקשורת בין הגורמים השונים מקשה על נפגעי עבירה לצלוח את המשבר. אני רואה את תפקידי כמנהלת משבר. אני גם מרצה על הסיפור האישי שלי כנפגעת עבירה מתוך אמונה שילדים ומבוגרים ששומעים עדות אישית מבינים שמותר לספר ואפשר להתמודד ואפילו לצמוח מתוך הפגיעה. המטרה שלי היא לתת מוטיבציה ודוגמה אישית.

וחצי על ידי 15 וחצי ועד גיל 14 נפגעתי מינית כנערה מגיל רב בית הספר.

לאחר כמה שיחות מנהל בית הספר אמר שאינו יכול לדווח על הרב על בסיס הבירור שיזם. בסוף השנה סיפרתי לאימא שלי הכול. היא הסבירה לי שנפגעתי ושלחה אותי לקרוא מהי פגיעה מינית ומהם יחסי מרות בין בגיר לקטין. אז נפל לי האסימון והלכנו למשטרה להתלונן. הפוגע הורשע וריצה את עונשו.

למדתי שחוסר התקשורת בין הגורמים השונים מקשה על נפגעי עבירה לצלוח את המשבר.

מחדשים מהשטח

16

. ש איך התחלת לייצג נפגעות/ים?

, עבדתי 29 כשההליך האזרחי הסתיים הייתי כבר בת כעורכת דין במשך כמה שנים והבנתי שאני רוצה להתחתן ולגדל ילדים. רציתי לשים מאחוריי את המלחמה שנה, אבל הבנתי שאני רוצה 14 המשפטית שארכה לעשות משהו משמעותי. התחלתי בהרצאות והמשכתי לעסוק גם בניהול משברים בעקבות פגיעה מינית, כדי לסייע לנפגעות. נפגשתי עם כל מי שאפשר, ייצגתי תיקי נפגעים פרו־בונו והייתי בכל מקום שאפשר לי לייצג אינטרסים של נפגעי עבירה. כבר חמש שנים אני מייצגת נפגעים דרך הסיוע המשפטי ועוזרת למי שנמצאים במקום שאני מניסיוני מכירה היטב. טיפול הוליסטי נותן מענה לצורך של הילד ולא לצורך של עולם המשפט או להכתבות של הרווחה או של מערכת החינוך. כל זה יכול לקרות רק מתוך מודעות לצרכים של נפגעי העבירה. . ש ספרי איך התגבשה ההבנה שנדרש טיפול הוליסטי בכל האספקטים של פגיעה? כנערה שנפגעה הרגשתי בתוך מערבולת, בחור שחור. מי שעזרה לי להרים ראש מעל המים הייתה אימא שלי. בית הספר, התלמידות, צוות המורים והמנהל היו בסערה סביבי ולא ידעו מה לעשות. לא ידעתי מה קורה בפרקליטות או במשטרה עם הנהלים שלה. החוויה שלי עם המשטרה למשל הייתה טובה, אבל הם גם מי שביקשו שאתמלל בעצמי את ההקלטה עם הרב הפוגע. בגלל שהגורמים לא תקשרו זה עם זה אימא שלי ואני נאלצנו לכתת רגליים בין כולם. לדעתי חייב להיות גורם אחד שמתכלל ומחבר בין כל הגורמים. כשאני מייצגת אני משתדלת להיות בקשר עם כולם, להסביר את המשמעויות, להבין את הצרכים של הילד, שהם לפעמים הפוכים מהצרכים המשפטיים. טיפול הוליסטי נותן מענה לצורך של הילד ולא לצורך של עולם המשפט או להכתבות של הרווחה או של מערכת החינוך. כל זה יכול לקרות רק מתוך מודעות לצרכים של נפגעי העבירה.

הייתה שיחה עם שני רבנים על צניעות, על איך עלינו להתלבש ומה יקרה לנו אם לא. לא האמנתי שזה המסר לבנות, שאם הן ייפגעו זו אשמתן

לפני הגשת התלונה במשטרה הקלטתי שיחה עם הרב הפוגע כי ידעתי שלא יאמינו לי. היום כעורכת דין אני אומרת שהייתה פה השגחה פרטית. זה הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות. במקרים רבים לא מאמינים לבנות צעירות ואני רואה מה קורה להן בבית משפט, כמה אכזרי ההליך מולן. בעקבות תלונתי, תגובת בית הספר להגעת חוקרים לאולפנה הייתה שיחה עם שני רבנים על צניעות, על איך עלינו להתלבש ומה יקרה לנו אם לא. לא האמנתי שזה המסר לבנות, שאם הן ייפגעו זו אשמתן. הייתי צריכה בנות ושני 300 וחצי, מול שכבה של 15 לעמוד, ילדה בת הרבנים, אחרי שנפגעתי על ידי רב, ולהגיד את זה. בזכות אימא שלי והתמיכה המשפחתית שקיבלתי, כבר הייתי עורכת דין. מסע השליחות שלי 25 בגיל התחיל בהליך הגשת התביעה האזרחית נגד בית הספר. , לאחר שהסתיים ההליך הפלילי, התחלתי ללמוד 20 בגיל משפטים והבנתי את היקף רשלנות בית הספר ואת עוצמת הפגיעה שנגרמה לי: שהם לא פעלו ושמרו עליי כפי שהיו צריכים, שהאשימו אותי ואסרו עליי לדבר על הנושא, שהפקירו אותי והתנהלו מולי בנוקשות ובפוגענות, ושגם לא דיווחו לרשויות כנדרש בחוק. הסתובבתי עם תחושות קשות במשך שנים עד שהחלטתי להגיש תביעה אזרחית נגד הפוגע ובעיקר נגד בית הספר ומשרד החינוך. בהליך התעקשתי שמי שיקבל את מרבית האחריות וישלם את רוב המחיר יהיה דווקא בית הספר – הליך שהסתיים בפשרה. . ש אחרי הניסיון עם מערכת המשפט, מה הביא אותך ללמוד דווקא עריכת דין?

17 חרוב מהשטח

2024 טקס חנוכת פנימית נופי הבשור, עין גדי, דצמבר

לסיים את התיכון כמו שתכננו: הסיפור של שכבת י"ב מתיכון נופי הבשור מהעוטף שהביאו להקמת פנימייה לתלמידים שפונו

הביאה לפרסום – מיכל אביעד, עובדת סוציאלית, צוות מחקר במכון חרוב

הראשונים שהתאחדו וחשבו מייד על פתרון היו התלמידים עצמם. נציגות של עשרה תלמידי י"ב ניסחו מכתב לשר החינוך, ובו הסבירו מדוע הם מתעקשים לסיים יחד את שנתם האחרונה בתיכון.

ביקור בית

18

שני הפטל פעילה קהילתית במועצה אזורית אשכול, קיבוץ צאלים

שחר ראובן תלמיד י"ב בפנימיית נופי הבשור, מושב יבול

זהר וולז'ני תלמידת י"ב בפנימיית נופי הבשור, מושב עין הבשור

נדמה כי במועצה אזורית אשכול מתרחש קסם מיוחד שמייצר חיבור עוצמתי בין האנשים, הן בקבוצת הנוער והן בקבוצת ההורים. זוהי שיחה עם תלמידי י"ב שחר ראובן וזוהר וולז'ני ועם שני הפטל, פעילה קהילתית במועצה האזורית וממקימות פנימיית נופי הבשור, על התהליך שחיבר אותם מחדש בפנימייה שיזמו והקימו. תלמידים. 160־ בשכבת י"ב בבית החינוך נופי הבשור יש כ הם מתגוררים במושבים ובקיבוצים במועצה אזורית באוקטובר פונו משפחותיהם 7־ אשכול, אך לאחר אירועי ה למקומות שונים ברחבי הארץ. בני הנוער מצאו עצמם נוסעים שעות ארוכות בכדי להיפגש עם חבריהם, וזאת דווקא ברגעים הקשים ביותר, שבהם נאלצו להתמודד עם הטראומה של בני משפחה, חברים ומורים שנרצחו, נפצעו או נחטפו, ועם השלכות הפינוי מבתיהם. דווקא כשהיו זקוקים יותר מכול לעיבוד של האובדן והאבל ביחד עם חבריהם הטובים, הם היו רחוקים.

שלושה שבועות לאחר תחילת המלחמה פורסם מתווה חזרה לבית הספר שקבע כי יוקמו מספר מוקדים לפי אזורי הפינוי של היישובים. תלמידי שכבת י"ב בנופי הבשור והוריהם סירבו לקבל את הגזרה ועד מהרה חוסר שביעות הרצון שלהם מהמתווה שהונחת מלמעלה תורגם למעשים. הראשונים שהתאחדו וחשבו מייד על פתרון היו התלמידים עצמם. נציגות של עשרה תלמידי י"ב ניסחו מכתב לשר החינוך, ובו הסבירו מדוע הם מתעקשים לסיים יחד את שנתם האחרונה בתיכון. התלמידים הבינו שיחד הם קבוצת כוח שגם תומכת וגם עוזרת לא לשקוע לתוך האבל, ועליהם לסיים ביחד כשכבה מגובשת. משכך, החליטו לקחת את העניינים לידיים וכתבו במכתבם לשר החינוך: "אנחנו מבקשים ואף דורשים להיות שותפים בקבלת ההחלטות והדיונים בנושא". התלמידים וקבוצת ההורים יצאו למסע אינטנסיבי ומעמיק ועמדו מול מכשולים ואתגרים רבים. הם נפגשו עם שר החינוך, השתתפו בוועדות היגוי עם המנהל לחינוך התיישבותי והמשיכו לדחוף קדימה להגשמת החלום. בני הנוער הניעו והיו שותפים פעילים בכל השלבים בדרך. הפתרון שנמצא היה הקמת פנימייה באכסניית הנוער עין גדי, מעין שילוב בין חברת הנוער הנהוגה בקיבוצים ובין מכינה קדם־צבאית. לבסוף, בעזרת נחישות אין־סופית 20־ ואופטימיות רבה, היוזמה המרשימה קמה לחיים, וב בדצמבר נפתחה הפנימייה.

האחווה שלהם ניצחה את השקיעה באבל. הפנימייה אפשרה מרחב משותף להתמודדות עם הטראומה הקשה שעברו ועוד עוברים.

19 חרוב מהשטח

צעירים מרגשים אלה הראו שהם יודעים בדיוק למה הם זקוקים והתפקיד שלנו כמבוגרים הוא ללמוד להקשיב להם ולסייע איפה שצריך

מקימי הפנימייה מתארים רגע אחד משמעותי שבו הבינו את החשיבות האמיתית של מסגרת זו עבור הנוער. באחד הערבים התפרסמה ידיעה שאביה של אחת הנערות נרצח. באותו ערב, כל בני הנוער היו יחד במתחם מלא בהמולה, מוסיקה ופטפוטים. לפתע השתררה דממה, המוסיקה כובתה והם השתתקו. אנשי הצוות הגיעו למתחם וצפו בקסם שהתרחש – בכי, חיבוקים ודיבור שקט. ניכר שלכל אחד יש משמעות בפאזל החברתי וכולם מדברים את השפה המשותפת הייחודית להם. לאט לאט חזרו לדבר זה עם זה ובשעות הקטנות של הלילה חזרו לשחק במשחקי קופסה ולשמוע מוסיקה. האחווה שלהם ניצחה את השקיעה באבל. הפנימייה אפשרה מרחב משותף להתמודדות עם הטראומה הקשה שעברו ועוד עוברים. זהו המרכיב הכי חזק שנוצר במקום, מעבר ללימודים עצמם. בהקמת הפנימייה, בני הנוער הציבו לנגד עיניהם מספר מטרות חשובות: סיום תיכון עם בגרות מלאה, התנדבות בשיקום המועצה, והמשך קיומם של מסורות רבות שנים כמו טיולים ושלל פעילויות האופייניות לשנת י"ב.

שר החינוך, ראש מועצת אשכול ובעלי תפקידים נוספים בטקס חנוכת הפנימייה

20

פעילות הנצחה לחברה מהשכבה שנרצחה

השאיפה הגדולה שלהם היא לחזור ליישובי המועצה באשכול. במהלך ההתמודדות המשותפת עם האבל והאובדן התחזקה תחושתם שזו הקהילה שהם שייכים אליה ושבה הם רוצים לחיות. יוזמה מעוררת השראה זו מלמדת את כולנו על חוסנם וכוחותיהם של בני נוער שחוו את הנורא מכול. צעירים מרגשים אלה הראו שהם יודעים בדיוק למה הם זקוקים והתפקיד שלנו כמבוגרים הוא ללמוד להקשיב להם ולסייע איפה שצריך. סיפורם הייחודי של תלמידי שכבת י"ב ממועצה אזורית אשכול מספר על כוחם של בני הנוער במציאת פתרונות עבור עצמם ועל חשיבותן של קהילה חזקה ושל קבוצת השווים בהתמודדות עם טראומה.

21 חרוב מהשטח

צילום: עופר קידר | יעל שרר

אין עלינו בלעדינו יעל שרר

יעל שרר נפגעה מינית בילדותה בידי אביה. היא המקימה והמנכ"ל של הלובי למלחמה באלימות מינית, חל"צ העוסק בשינוי מדיניות וחקיקה כדי לשפר את טיפול המדינה בנפגעות ובנפגעי אלימות מינית.

זו מלחמה להשמעת הקול, והיא קשה ומפרכת במיוחד כשהיא מתנהלת מול אנשים שרואים את עצמם בצד שלך, מייצגים אותך, פועלים בשבילך, ואם את רוצה לדבר בקולך – את כפוית טובה.

מאמר דעה

22

עד להקמתה של הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות , שהייתה 2020־ ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות ב לי זכות גדולה להימנות בין חבריה, לנפגעים ולנפגעות בישראל לא הייתה גישה אל מוקדי קבלת ההחלטות ואל מי שקובעים את המדיניות בישראל. אנשי המקצוע על כל תואריהם ישבו תחת נורות פלורסנט וקבעו מדיניות ותקציבים על סמך ניחוש. הוועדה הציבורית הייתה בבחינת רגע היסטורי שהייתה בו הכרה בכך שיש לשאול את הנפגעים והנפגעות – ישירות – מה הם צריכים ורוצים. לשמוע, להפנים ולשנות. אף אחד לא שאל אותנו מעולם דבר. במשך שנים נבנו תיאוריות שלמות על מה שטוב לנו, נפגעות ונפגעי אלימות מינית, בלי לכלול אותנו בשיח הזה בשום אופן. העיקרון "אין עלינו בלעדינו" הוא עיקרון עתיק ומוכר, מהפכות שלמות התבססו עליו, והיום הוא כמעט הסטנדרט. למעט כשזה נוגע לנו. הוועדה הציבורית הייתה בבחינת רגע היסטורי שהייתה בו הכרה בכך שיש לשאול את הנפגעים והנפגעות – ישירות – מה הם צריכים ורוצים. לשמוע, להפנים ולשנות. אף אחד לא שאל אותנו מעולם דבר. זאת בעיניי הסיבה שטיפול המדינה בנפגעות ובנפגעים, ובבעיית האלימות המינית בכלל, הוא לקוי כל כך, חסר ושגוי. לכן הגדרתי לי מטרה שהפכה למשימת חיי: השמעת הקול שלנו, בפנים גלויות ובגוף ראשון, בתוך מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות במדינה. לא יהיה עוד שיח עלינו בלעדינו. הכלי הזה של השמעת קולנו, התגלה ככלי בעל עוצמה חסרת מעצורים, והכנסתו אל תוך בית המחוקקים מחוללת מהפכה.

לא עוד אוכלוסייה מוחלשת ונרמסת, אלא בני אדם מומחים בתחומם, בעלי ידע ויכולת לתרום לשינוי עמדות ועיצוב מדיניות, שיאפשרו להצעיד קדימה את תחומי הטיפול והמניעה של פגיעות מיניות בילדים.

כשאת נפגעת אלימות מינית בילדות וסובלת מפוסט־ טראומה מורכבת, הנחת המוצא היא שאת לא טובה מספיק: את לא חכמה, מה שיש לך להגיד לא חשוב, את לא ראויה לכבוד. וגם לעולם לא תהיי. זו לא תחושה שמופיעה יש מאין – היא מתגבשת כשסביבך כל מי שאת באה איתו במגע, גם אם הוא מנסה לעזור לך, נוהג בך באותו האופן. את מקבלת את התחושה הזאת מהפרקליטים שממונים על התיק, מהעובדים הסוציאליים, מהפסיכולוג ומהפסיכיאטר, מהרופאה שפוגשת אותך בחדר המיון – והתחושה הזו הופכת לאמת. את מפנימה שהקול שלך אינו חשוב, אף אחד לא רוצה לשמוע אותך ואין לך משהו חכם להגיד. זו מלחמה להשמעת הקול, והיא קשה ומפרכת במיוחד כשהיא מתנהלת מול אנשים שרואים את עצמם בצד שלך, מייצגים אותך, פועלים בשבילך, ואם את רוצה לדבר בקולך – את כפוית טובה. כשפניתי למכון חרוב בנושא זה מצאתי אוזן קשבת ונכונות לשינוי וכך התחלנו בעבודה משותפת, הדוקה ומשמעותית, כדי להביא את הנרטיב של נשים וגברים שנפגעו בילדותם אל קדמת הבמה כבני אדם השווים למטפלים בהם. לא עוד אוכלוסייה מוחלשת ונרמסת, אלא בני אדם מומחים בתחומם, בעלי ידע ויכולת לתרום לשינוי עמדות ועיצוב מדיניות, שיאפשרו להצעיד קדימה את תחומי הטיפול והמניעה של פגיעות מיניות בילדים. זוהי שותפות המאפשרת ליצור סביבה מחבקת, תומכת, מחזקת ושוויונית לנפגעים, ומרחב בטוח, מקשיב ולומד בקרב אנשי המקצוע כלפי מה שיש לנפגעים לומר ולעשות.

* להאזנה וצפיה נוספת בנושא: הסיפור שלך חשוב! ראיון עם יעל שרר בפודקאסט "זמן ילד" https://bit.ly/3UUgZVX * על הועדה הציבורית לשינוי מדיניות, פרופ' כרמית כץ ויעל שרר בהרצאת "חרוב מהספה" https://bit.ly/3wBUDRb

23 חרוב מהשטח

ענת אופיר מנהלת תחום הכשרת המונים ומומחיות מניסיון חיים ,54 בת קיבוץ גבעת חיים איחוד נשואה לאמיל ואמא לשלושה עובדת סוציאלית שנים 9 עובדת במכון חרוב אנחנו לומדות מניסוי וטעייה וכותבות את התובנות תוך כדי תנועה. יש בכך הרבה יתרונות, כמו ראשוניות ויצירתיות, אך לא תמיד קל "להמציא את הגלגל"

1 . מהם האתגרים בתחום שאת עוסקת בו?

אני אחראית על פיתוח תכנים ופלטפורמות להכשרת המונים (תוכני העשרה מקצועית שמכון חרוב מנסה להנגיש לקהלים רחבים של אנשי מקצוע באמצעות פלטפורמות מגוונות, שאינן מצריכות נוכחות פרונטלית בהכשרות או בימי עיון). אני גם אחראית על תחום מומחיות מניסיון חיים, שבו מפתחים ידע המבוסס על ניסיונם של בוגרים שחוו פגיעות או הזנחה בילדותם, ומכשירים אותם להיות מרצים שיוכלו להשתלב בהכשרות לאנשי מקצוע ולקובעי מדיניות. בשני תחומים אלו לא הייתה לנו תורה סדורה. אנחנו לומדות מניסוי וטעייה וכותבות את התובנות תוך כדי תנועה. יש בכך הרבה יתרונות, כמו ראשוניות ויצירתיות, אך לא תמיד קל "להמציא את הגלגל". זה דורש ממני לצאת מאזור הנוחות ולהיות מוכנה לצאת להרפתקאות. זכיתי לעבוד במקום שמעודד מאוד יצירתיות וחדשנות.

הכר את צוות המכון

24

אני מקבלת השראה עצומה מהעוצמות ומהכוחות שאותם מומחים מניסיון מצליחים לגייס לטובת ההתמודדות האישית עם הטראומה וכדי לשנות את יחס החברה לנפגעים

2 . מה עשית לפני שהתחלת לעבוד במכון, ולמה בחרת בתחום?

התחלתי את דרכי המקצועית כעו"ס אלימות בשירותי הרווחה בעיריית ירושלים, אך די מהר הבנתי שאני נמשכת לתחום של שינוי מדיניות. כך הגעתי למועצה לשלום הילד ושם מילאתי מספר תפקידים כמו ניהול מחלקת נציב פניות ילדים ונוער, פיתוח הדרכה וארגון כנסים. אני מרגישה שבשנות עבודתי במועצה התעצבה תפיסת עולמי המקצועית והחברתית, שרואה חשיבות בעבודה רב־תחומית השואפת להביא שינוי לקבוצות גדולות של ילדים שנפגעו או מצויים בסיכון. מכאן המעבר למכון חרוב היה טבעי מאוד עבורי ואפשר לי להתקדם בתחום ולהשפיע בכיוון חדש ומאתגר – הקמה של המיזם למניעת התעללות בילדים. עסקנו בפיתוח והפעלה של תוכניות מניעה חדשות כמו חממה חברתית ליוזמות מניעה, קמפיינים תקשורתיים, פיתוח מדד לשכיחות תופעת ההתעללות בילדים ועוד. אני מרגישה שבשנות עבודתי במועצה התעצבה תפיסת עולמי המקצועית והחברתית, שרואה חשיבות בעבודה רב־תחומית השואפת להביא שינוי לקבוצות גדולות של ילדים שנפגעו או מצויים בסיכון כשעסקתי בהעלאת מודעות יצרתי קשרי עבודה טובים עם אנשים שנפגעו בילדותם, כדי לשלבם במאמצינו להעלות מודעות לתופעה. משם נפתח בפניי תחום מקצועי חדש של פיתוח ידע המבוסס על ניסיון החיים של מי שנפגעו בילדותם. מבחינתנו הם כבר לא "עדים", "נפגעים" או "שורדים". הם מומחים מניסיון חיים. אני מקבלת השראה עצומה מהעוצמות ומהכוחות שאותם מומחים מניסיון מצליחים לגייס לטובת ההתמודדות האישית עם הטראומה וכדי לשנות את יחס החברה לנפגעים. המאמצים המשותפים להשמעת קולם של מי שנפגעו בילדותם מחזקים את אמונתי שרק בעבודה משותפת יהיה אפשר להצליח להילחם במגפה כה שכיחה וקשה כמו התעללות בילדים והזנחתם. 3 . מה מעורר בך השראה בעבודתך במכון?

4 . ספרי על אחד הפרויקטים האחרונים שלך?

לפני שנתיים הייתי אחראית על הפקת הסדרה "טוב שסיפרת" – ערכת כלים דיגיטלית להורים ולמבוגרים משמעותיים במקרי חשד שילדים נפגעו. זוהי סדרת סרטונים קצרים שהפקנו עם עמותת "לתת פה" ועם נועה מימן, במאית שנפגעה מינית בילדותה. הם נגישים ללא עלות בפלטפורמות דיגיטליות, כי חשוב לנו שכל מי שצריך יוכל להיעזר בהם. לאחרונה הבנו שיהיה נכון להפיק סדרה כזו לקהל יעד של הורים ומטפלים לילדים עם מוגבלות, כדי להגביר את מוגנותם של הילדים החשופים ביותר לפגיעות ולניצול. בימים אלו הקמנו צוות רב־מקצועי שעובד על התאמות התוכן ואני מקווה שנצליח להפיק סדרה נחוצה כזו עבור אוכלוסייה הסובלת ממחסור גדול במשאבים.

* לערכת הכלים "טוב שסיפרת", להורים ומבוגרים משמעותיים במקרי חשד שילד/ה נפגעו, היכנסו ללינק: https://bit.ly/4dy2y2v

25 חרוב מהשטח

"זו האחריות שלנו": קורסים אקדמיים שתפניים לסטודנטיות לעבודה סוציאלית ובני נוער במצבי סיכון ומצוקה

מיכל אביעד, עו"ס, צוות מחקר מכון חרוב

מבנה הקורסים ותוכנם עוצבו בכוונה לאתגר את יחסי הכוחות הקיימים בחברה בין עובדים סוציאליים לנוער בסיכון, באמצעות מודל למידה הדדית המאפשר יצירה משותפת של ידע

"מונית נעצרת ליד המכללה, ממנה יוצאות ארבע נערות, מתרגשות, מפטפטות וצוחקות. מחוץ לבניין לעבודה סוציאלית הן פוגשות שתי סטודנטיות. הן מתחבקות, מבינות שאין להן זמן לעשן סיגריה ונכנסות ביחד לכיתה. כך מתחיל שיעור בקורס אקדמי שתפני שבו לומדות נערות ביחד עם סטודנטיות לעבודה סוציאלית". כך נפתח המאמר "לא לומדות עליהן – בלעדיהן" על הפרקטיקה של קורסים שתפניים בעבודה סוציאלית. למה הכוונה במושג "שתפני"? הקורסים משותפים לבני הנוער כמומחים מניסיון חיים ולסטודנטיות הלומדות בו. התוכנית מציעה גישה חדשנית להוראה וללמידה שבה התאוריה והפרקטיקה משתלבות. בני הנוער מספקים תובנות מחיי היומיום ומהתמודדויותיהם עם מערכות הרווחה, בעוד הסטודנטיות משתמשות בידע התאורטי שרכשו כדי לעבד ולהבין את המציאות החברתית המורכבת. ד"ר אביטל קאי-צדוק העבירה את הקורס הראשון, סטודנטיות", במרכז ו ערות נ ומדות, ל ותפות, ש – שלנ"ו " 18–16 צעירות, מחציתן בנות 16 האקדמי רופין. השתתפו בו אשר נעזרו בחייהן בשירותי הרווחה, ומחציתן סטודנטיות לעבודה סוציאלית בשנה ב' של התואר הראשון. קורס שני העבירה פרופ' כרמית כץ באוניברסיטת תל אביב תלמידים. מחציתם סטודנטים לעבודה 40 והשתתפו בו מבית 12 סוציאלית בשנה ג' ומחציתם נערים ונערות בני ספר יסודי בעיר, שמרביתם ממצב סוציואקונומי נמוך, רבים מהם מהגרים. הקורסים נמשכו סמסטר אחד, אחת לשבוע, ובסופם נערכו אירועי סיום חגיגיים לתלמידים, לקהילות ולמשפחות. בשני הקורסים כל נער או נערה צוותו לסטודנטית באופן אקראי ומרבית הפעילויות נעשו בזוגות או בקבוצות.

מחדשים מהמחקר

26

עבור בני הנוער הייתה הלמידה באוניברסיטה כניסה למרחב שלא נתפס כבר־השגה. כך תיארה זאת עמית, : "הגענו לאוניברסיטה והכול היה גדול כל כך, 12 בת כמו בסרטים. אף פעם לא חשבתי שאוניברסיטה היא רלוונטית עבורי, אבל להיות שם גרם לי לחלום על זה". בעקבות הקורס פיתחו גם הסטודנטיות מודעות חדשה למעמדן החברתי. הסטודנטית עאישה שיתפה: "ראיתי כמה הילדים היו בהלם כשנכנסו לאוניברסיטה וחשבתי לעצמי שאף פעם לא הבנתי שזה יוצא דופן, זה שאני כאן. עכשיו אני מבינה שזו פריווילגיה".

קורסים אלו מיישמים גישה חדשנית בהוראה ובלמידה, בה נערים ונערות החיים במצבי סיכון לוקחים חלק כשותפי למידה עם סטודנטיות לעבודה סוציאלית. מבנה הקורסים ותוכנם עוצבו בכוונה לאתגר את יחסי הכוחות הקיימים בחברה בין עובדים סוציאליים לנוער בסיכון, באמצעות מודל למידה הדדית המאפשר יצירה משותפת של ידע, והבאת קולם של ילדים ומתבגרים בסיכון כמרכיב של ידע אקדמי רלוונטי.

ערעור יחסי הכוחות

חלק מהסטודנטיות שיתפו שהקורס ערער עמדות מקצועיות, כמו התפיסה שהוכשרו "להיות בעלות הידע". המפגש עם הנערים והנערות הוביל לאימוץ גישה של למידה הדדית, במקום ניסיון לחנך או ללמד. עבור חלקן להיות במקום חדש ולא ידוע היה מבלבל, אך רובן ציינו שזה סייע להן לעבוד עם בני הנוער. "בהתחלה היה לי מוזר רק להיות זאת שעוזרת ולא להוביל את התהליך, אבל אז הבנתי שרק דברים טובים יצאו מזה. הילד הרוויח ביטחון עצמי ואני הייתי שמחה לעשות דברים ביחד בלי לדעת מה הולך לקרות. פשוט להיות בתהליך ולוותר על השליטה" (אביגיל, סטודנטית).

עבור בני הנוער הייתה הלמידה באוניברסיטה כניסה למרחב שלא נתפס כבר־השגה.

שיעור בקורס שתפני עם סטודנטיות לעו"ס ותלמידות

27 חרוב מהשטח

ההשתתפות בקורס ערערה דעות קדומות וסטיגמות שהיו לסטודנטיות באשר לנוער בסיכון. ההיכרות הבין־אישית סייעה לסטודנטיות לראות את בני הנוער על מכלול תכונותיהם וכוחותיהם.

מערכות יחסים כבסיס לשינוי

למידה מחוויות אותנטיות של בני נוער אפשרה לסטודנטיות להבין כיצד נחווית מערכת הרווחה מהצד השני

מערכות היחסים שנרקמו בין הסטודנטיות לבני הנוער , שיתף: 12 תוארו כמהותיות להצלחת הקורס. יאיר, בן "במפגשים הקבוצתיים ראיתי עד כמה הסטודנטיות פתוחות ביחס לעצמן וזה חיזק אותי וגרם לי להאמין שגם אני יכול". המשתתפים בקורס הרגישו שהמפגש האנושי הדגיש את הדמיון ביניהם. "אני זוכרת כשאחת המתבגרות שיתפה משהו אישי שעברתי גם בדיוק באותו זמן. יצאתי מהכיתה כדי לבכות. לא שיתפתי את הסיפור שלי בכיתה, אבל איך שהיא שיתפה את הסיפור שלה והקבוצה תמכה בה גרם לי להרגיש כאילו הם מדברים אליי. זה הוכיח לי שלא משנה מאיפה את, מה הגיל שלך או נסיבות החיים – הכול די אותו דבר" (גליה, סטודנטית).

ההשתתפות בקורס ערערה דעות קדומות וסטיגמות שהיו לסטודנטיות באשר לנוער בסיכון. ההיכרות הבין־אישית סייעה לסטודנטיות לראות את בני הנוער על מכלול תכונותיהם וכוחותיהם. "אני לא מתביישת להגיד את זה מהנערות המתבגרות שלמדו איתנו 90%־ – כשראיתי ש לא נראו כמו הסטיגמה שהייתה לי בראש, זה גרם לי להבין שזו רק סטיגמה. לא ידעתי כמה הן חכמות וחזקות" (ליה, סטודנטית).

נערות וסטודנטיות בשיעור משותף

28

לקריאת המאמרים המלאים:

למידה הדדית ויצירת ידע משותפת

לא .)2020( . קאי-צדוק, א., ראובן אבן-זהב, ר : קורס אקדמי שתפני לומדות עליהן בלעדיהן של סטודנטיות לעבודה סוציאלית עם נערות. מ. קרומר נבו, ר. סטריאר וע. וייס-גל (עורכים). ביקורת בפעולה – פרקטיקות ביקורתיות בשדה ). רסלינג. 233-272 ' החברתי בישראל. (עמ

במהלך הקורס הקבוצות משפיעות זו על זו; כל צד לומד ומפתח תובנות חדשות על עצמו ועל הצד השני. הסטודנטיות לומדות על האתגרים שנערים ונערות במצבי משבר מתמודדים איתם, ובני הנוער זוכים להרגיש שייכים לעולם האקדמי.

המפגש עם הנערים והנערות הוביל לאימוץ גישה של למידה הדדית, במקום ניסיון לחנך או ללמד אותם

https://bit.ly/3X6SV4W בלינק הבא:

Kaye-Tzadok, A., & Katz, C. (2021) “It’s Our Duty to Give Them a Voice” Participation of Children and Adolescents in College Courses. Child Indicators Research, 14(3), .897-915

הקורס חידד את ההבנה כי לכל המשתתפים יש ידע ייחודי שעשוי להטיב עם האחרים. "אני חושבת שהמטרה הייתה ללמוד זה מזה, לא משנה אם אתה סטודנט או נער או מרצה, או איזה סוג של תעודה או ידע יש לך. למדתי הרבה מהמתבגרים, ואני חושבת שגם אנחנו לימדנו אותם דרך החוויות שלנו", כך תיארה הסטודנטית נעמה. הלמידה מחוויות אותנטיות של בני נוער אפשרה לסטודנטיות להבין כיצד נחווית מערכת הרווחה מהצד השני. הן זכו להבין את האתגרים, הקשיים והרגשות של בני הנוער, שלא תמיד אפשר להבינם לעומק דרך שיטות הוראה קלאסיות. "תמיד למדתי על עוני מספרים. זו הייתה הפעם הראשונה שילד לימד אותי על עוני ורק אז באמת הבנתי את ההשפעה" (נורית, סטודנטית). ההתנסות בקורס הגבירה בקרב הסטודנטיות את תחושת המחויבות שלהן ליישם פרקטיקה שתפנית עם ילדים ונוער. רוני הסטודנטית תיארה: "קידום השתתפותם של ילדים זה לא אומר לדבר עליהם אלא פשוט לדבר איתם באופן מותאם ולכבד אותם. זה מאפשר השתתפות מוצלחת". רותי מוסיפה: "מעולם לא הבנתי את זה קודם, הזכות הזו של ילדים להשתתף זו האחריות שלי". בהכשרת עובדים סוציאליים לעתיד יהיה הכרחי לראות בבני נוער במצבי סיכון שותפים אקטיביים בעיצוב הכשרת הסטודנטים. הכרחי להקפיד על החיבור הבין־ אישי, על למידה הדדית ועל ערעור יחסי הכוחות. לאחר סיום הלימודים הסטודנטיות יעבדו בשטח, ואנו מקווים שהחוויה הייחודית שחוו בקורס תתרום לזהותן המקצועית ולתחושת המחויבות שלהן לשיתוף ילדים ונוער בהחלטות הנוגעות לחייהם. תחושת מחויבות לשיתוף ילדים ונוער ולהשמעת קולם

https://bit.ly/3UV7RAC בלינק הבא:

בהכשרת עובדים סוציאליים לעתיד יהיה הכרחי לראות בבני נוער במצבי סיכון שותפים אקטיביים בעיצוב הכשרת הסטודנטים. הכרחי להקפיד על החיבור הבין־אישי, על למידה הדדית ועל ערעור יחסי הכוחות.

* שמות הסטודנטים והנוער הם בדויים לשם שמירה על פרטיותם

29 חרוב מהשטח

מבקש לחזק את הקשר בין אנשי שטח שונים בארץ, לבין אנשי טיפול "חרוב מהשטח" מגזין ואקדמיה ולהיפך, הפועלים בתחום מניעה, זיהוי, איתור וטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה. מטרת המגזין היא הגברת ההיכרות עם הפנים שמאחורי העבודה בשטח, עם מקומות שבהם נעשית עבודה משמעותית, עם מחקרים ו/או גישות טיפול חדשות ועוד.

אנו תקווה שהמגזין "חרוב מהשטח" יהיה צעד ראשון בבניית גשר רחב ומשמעותי לחיבור ושיח בין כלל הגורמים העובדים למען ילדים נפגעי ההתעללות והזנחה.

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 פקס | 077-5150300 ’ טל — www.haruv.org.il /https://www.facebook.com/haruvinstitute