חרוב מהשטח - גיליון מספר 5 - ספטמבר 2024

2024 אלול תשפ"ד, ספטמבר | גליון

מחדשים מהשטח כל אחד יכול להנות מכלבנות טיפולית על עופר - המרכז הישראלי לכלבנות טיפולית ביקור בית מחיבור חזק לאדמה אפשר לצמוח לגובה על חוות רימון - חקלאות טיפולית לנוער נושר

הפנים מאחורי סיפור הצלחה בימים של סערה איך עדי לברון עטיה ועמותת יחדיו בנו תשתית רחבה של מענים לילדי המפונים במלונות בדרום.

מחדשים בטיפול EMDR כיצד הותאמה שיטת בעקבות השבעה באוקטובר הכר את צוות המכון יוסף קולה, רכז פרויקטים בצפון

מחדשים מהמחקר הקושי בזיהוי סממנים רגשיים אצל ילדים שהוריהם עברו התעללות בילדותם מתוך מאמר סקירה רחב בנושא

צוות המערכת

– יו"ר המערכת, מכון חרוב סיגל כנפו - עובדת סוציאלית, אחראית תחום עבודה סוציאלית במכון חרוב ד"ר גל אבני ברלב

עיצוב, עריכה והפקה

– עוז מועלם תמונת השער – שריי דייץ' עריכת לשון – סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי – סטודיו יוסי קווטינסקי עימוד דיגיטלי

מכון חרוב

9765418 – מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת 077-5150300 – טל' www.haruv.org.il – אתר המכון sigalk@haruv.org.il – לתגובות והצעות

2

הפנים שמאחורי

6

סיפור הצלחה בימים של סערה איך עדי לברון עטיה ועמותת יחדיו בנו תשתית רחבה של מענים לילדי המפונים במלונות בדרום — סיגל כנפו

מחדשים מהשטח

12

כל אחד יכול ליהנות מכלבנות טיפולית ראיון עם עופר ביטון וליאת ברטוב יזמי ”עופר - המרכז הישראלי לכלבנות טיפולית“ — סיגל כנפו

ביקור בית

14

תוכן העניינים

מחיבור חזק לאדמה אפשר לצמוח לגובה ראיון עם אושרי שרעבי וגידי וולפסון מנהלי "חוות רימון - חקלאות טיפולית לנוער נושר“ — ד"ר גל אבני ברלב

מחדשים בטיפול

18

בעקבות השבעה באוקטובר EMDR כיצד הותאמה שיטת ראיון עם אסתר בר שדה מדריכת מטפלים בשיטה — נוי ישראלי

הכר את צוות המכון

20

- רכז פרויקטים בצפון יוסף קולה מחדשים מהמחקר

22 

על הקושי בזיהוי סממנים רגשיים של ילדים שהוריהם עברו התעללות בילדותם, מתוך מאמר סקירה רחב בנושא —  מיכל אביעד

3 חרוב מהשטח

דבר העורכות

בימים בהם אזרחי מדינת ישראל מתמודדים עם טראומה לאומית מתמשכת וכאב רב, מצאנו עידוד בעשייה בשטח למען ילדים ונוער בסיכון, המעידה על כוחה של החברה שלנו להתמודד, לתמוך ולהתחדש. גיליון זה מביא לפניכם כתבות המשקפות את הגיוון הרב בעבודתם של אנשי טיפול, חינוך ושיקום, אשר מוצאים את הדרך לספק מענה רגשי, חברתי ותפקודי בתקופות משבר. בכל אחת מהכתבות בגיליון זה, אפשר לראות איך אנשי ונשות מקצוע נדרשים לפתרונות יצירתיים ולגמישות מחשבתית כדי לספק תמיכה לכל שכבות האוכלוסייה. במועדוניות שנפתחו במהירות עבור ילדים שפונו מבתיהם, בטיפול פסיכולוגי מותאם לטראומה בילדים מאזורי עימות, במתן מסגרת תומכת לבני נוער הזקוקים לכך ובמענה למשפחות שזקוקות לחוסן מחודש. כל כתבה מציגה זווית ייחודית לדרך שבה מתמודדים עם אתגרי ההווה. המסגרות הטיפוליות הללו מעניקות מענה הוליסטי, המשלב בין רגישות אנושית לבין פרקטיקה מקצועית, תוך חיבור עמוק לקהילה ולאדמה. למרות הקשיים והכאב, יש בעשייה הזו הרבה תקווה. היא מגיעה מהיכולות ומכוחם של המטפלים ואנשי המקצוע שמצליחים, בעזרת רגישות, מקצועיות והתמדה, לשמור על שגרה מיטיבה עבור ילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד. הכתבות כאן אינן מספרות רק על התמודדות עם טראומה. הן מספרות סיפור של חוסן, של קהילה שעומדת מאחורי כל ילד/ה ונער/ה, ומזכירות לנו את החשיבות של הקשרים האנושיים דווקא ברגעים אלו.

קריאה מאירת עיניים,

עורכות המגזין – סיגל כנפו וד"ר גל אבני ברלב.

4

� מַה צָרִיך יֶלֶד? מָקוֹם ש

.ַ � ֹה � ֶּו ַּכַל לִגְב ִקְרָה � ַעְזֹר לו עִם הַת � ֶי �

ָר אֶחָד ש � ְּמְבֻג

עידית ברק

5 חרוב מהשטח

צילום: עוז מועלם | עדי לברון עטיה

סיפור הצלחה בימים של סערה איך עדי לברון עטיה ועמותת יחדיו בנו תשתית רחבה של מענים לילדי המפונים במלונות בדרום

מאת סיגל כנפו

עדי לברון עטיה ,50 בת נשואה לאלי, אימא לשלושה (שניים מהם לוחמי מג"ב) מתגוררת בישוב עומר מנהלת תחום מסגרות חירום בעמותת "יחדיו" שנים 24 עובדת עם נוער בסיכון

6

אני מרגישה שכל החיים המקצועיים שלי הכינו אותי באיזשהו אופן לעבודה בחירום, למה שקרה במלחמת חרבות ברזל. הרגשתי שכל הידע המקצועי שלי התנקז לכדי אירוע אחד שהוא משמעותי מאוד, לנו כעם ולי כאזרחית במדינה וכעובדת סוציאלית.

התעוררתי בשבעה באוקטובר לקול האזעקות ביישוב עומר שבדרום והבנתי שזה לא אירוע רגיל. למוחרת כבר התחלתי לעבוד על הקמת משחקיות התפתחויות ומועדוניות למען המפונים בים המלח ובאילת. בשבוע הראשון למלחמה הכול נעשה מרחוק. בשבוע השני כבר ירדתי למלונות בים המלח. הייתי צריכה להשיג ציוד ולנהל במקביל את התרומות הרבות שהגיעו. לצדי היה כל מטה עמותת "יחדיו" בראשות המנכ"ל. עבדנו בשיתוף פעולה רחב עם כל מי שהיה שם מסביב לשעון. גם בתשע וחצי בערב עלינו לזום עם נציגים ממשרד הבריאות, מהרווחה, מהקרנות ומהמלונות.

התחלתי את עבודתי כעובדת סוציאלית בעיריית דימונה עם נערות במצבי סיכון. אחר כך עבדתי במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית (מסל"ן) והתמחיתי בעבודה עם טראומה, במתן סיוע ובהתערבות בשעת משבר. למדתי איך להיכנס למשפחה שחווה אירוע קשה ואיך ללכת עם מטופל למרחבים מחוץ לקליניקה. אנחנו, אנשי המקצוע, לרוב רגילים שהמטופל מגיע אלינו לטיפול. בעבודה על טראומה עם נוער, את לא יושבת וממתינה למטופל, אלא הולכת איתו לאן שהוא צריך. אנשים בטראומה הופכים לפסיביים, ואת כאשת מקצוע נדרשת להיות אקטיבית ולאתר את המטופלים שלך. 23 בעמותת "יחדיו" התמחיתי בניהול וכך הצלחתי להקים מועדוניות 17 מסגרות במהירות שיא. במלחמה הקמנו בים המלח ובאילת, שלוש משחקיות התפתחותיות ושלוש עובדים תוך 120 יחידות איתור נוער לילי בים המלח. קלטנו חודש וחצי. לזה אני קוראת עבודה סוציאלית במיטבה: גיוס עובדים, תפעול, רכישת ציוד, ניהול תקציב – למעשה כל מה שנדרש ממנהל – וגם היכולות לעבוד בזמן חירום, בכל מרחב, לדבר בגובה העיניים, להיות אקטיביים, גמישים ויצירתיים כדי להגיע למענה המיטבי. כמנהלת כל הזמן נאלצתי להתבונן פנימה והחוצה. רגע אחד אני לומדת מה אומרים לי, ואחר כך כמומחית בטראומה ובמצבי משבר בוחנת איך להתאים מודלים שגדלתי עליהם ומסיקה איך להנחות בהתאם. הבנו שזו זירת עבודה שלא הכרנו קודם, ואין לנו תיאוריות מוכחות להסתמך עליהן. לכן ליקטנו מדברים דומים ומתאימים למצב שהותאמו לעבודה, מהר ככל האפשר. מצאתי את עצמי יושבת מול שני מסכי מחשב, בונה מצגות להכשרות של צוותים שונים, מראיינת בנהיגה עובדים בטלפון, כשמגיעה ליעד עולה לזום קצר רק כדי לראות פנים ונעזרת באינטואיציה שלי כי אין זמן לתהליכים ארוכים. היה לחץ לספק מענה מיידי.

ים המלח - מתחם לנוער

הבנו שזו זירת עבודה שלא הכרנו קודם, ואין לנו תיאוריות מוכחות להסתמך עליהן

7 חרוב מהשטח

לא הייתי יכולה לעשות את כל זה לבד. היו סביבי מתנדבים, אנשים מהעמותה, מהמלונות ומהפיקוח שהיו גמישים ומגויסים. רמת האנושיות שפגשתי הייתה מדהימה

או צעקו כשדיברו איתם. נדרשנו לווסת התנהגויות ופיתחנו טכניקות התמודדות משלנו, גם כדי שהצוות לא ייבהל.

התחלנו עם פתיחת משחקיות בים המלח למפוני שדרות ולקיבוצים סעד ובארי, ואז פתחנו באילת משחקייה ניידת שעברה בין בתי המלון. באילת התחברנו למרכזי הגיל הרך, למרכז הורים למתבגרים, למתנ"ס ולבתי ספר. מבחינת המדינה נדרשנו לשמור על מענים קיימים, לעדכן את קופות החולים, לשתף פעולה עם הגופים בעיר ולשמור על גבולות הגזרה שלנו. המשחקיות כל הזמן שודרגו והותאמו מתוך שיח כדי שהמענה יהיה בדיוק מה שהקיבוץ צריך. מצאנו אנשי מקצוע שהסכימו לשהות ארוכה במלונות ים המלח, וכך הפכתי לסוכנת נסיעות שמטיסה, מלינה ויוצרת כרטיסי מועדון למלונות. מספר החדרים שהזמנו מטורף – הקמנו מערך עובדים בחודש וחצי. נאלצנו להתמודד 120 שלם לקליטת גם עם מקרים שלעובד נהרג בן משפחה, או שעובדת חלתה כשבית המרקחת היה סגור, וקפצתי לערד לקנות תרופות – זו רק דוגמה קטנה לדברים שעלו מהשטח. בתחילת נובמבר הקמנו חמש מועדוניות בים המלח . טל הקולגה שלי באזור המרכז פתחה 12 ובאילת עוד . אני חייבת לפרגן לקרן רש"י ולצוות שעבד איתי, 16 עוד לרכזת דקל שלום ולמעיין מנדלברג שעדיין מנהלת את המועדוניות באילת. ראשית נדרשתי למצוא מי הגורמים הרלוונטיים במלון וליצור עימם שיתופי פעולה. לא הייתי יכולה לעשות את כל זה לבד. היו סביבי מתנדבים, אנשים מהעמותה, מהמלונות ומהפיקוח שהיו גמישים ומגויסים. רמת האנושיות שפגשתי הייתה מדהימה. בעזרת מסגרות החינוך מיפינו את הילדים – כמה יש, מה הגילאים, ואיזו מועדונית להציע. שנית חיפשנו מרחב פיזי כי מסגרות החינוך לא תמיד נתנו לנו לעבוד במרחב שלהן. המועדוניות הטיפוליות לילדים הן מענה משלים לבית הספר. נחשפנו לכל מה שהילדים חוו, לכל ההתנהגויות שלהם: ילדים שרצו להתחפש לגיבורי־על ולחיילים, לילד שירק עלינו כל הזמן, לילדים שעשו לנו אצבע משולשת, קיללו ספרי על הקמת המועדוניות

בעבודה בחירום במלון הכול מתנהל לפי לו"ז חדר האוכל, שלוש ארוחות ביום. בית ספר עובד עד אחת, הילדים אוכלים צוהריים, והמועדונית מתחילה משתיים ועד שש. כך נתנו להורים זמן לטפל בענייניהם – והיה במה לטפל. בהתחלה הילדים לא באו למועדונית אז הלכנו להביא אותם. צוות אחד קיבל ואחר הביא. גם במשרד הרווחה באגף לשירותים אישיים נתנו לנו כלים ותמיכה. בנינו תוכנית מסודרת. ראינו שהתיאוריות עוזרות והצלחנו להטמיע אותן בעבודה. בשגרה היינו מחלקים אותם לפי גיל, אבל איך ילדים שהם אחים, בני דודים ואחיינים? נדרשנו 15 מפרידים להתאמות לפי המצב וההרגלים שלהם. היו ימים שרבים לא הגיעו כי נסעו לנופש או לשבוע הפגה.

עלו שאלות, כמו איך להחזיר את הסמכות ההורית בתקופת המלחמה? איך מנהלים משפחה עם חמישה ילדים בחדר אחד במלון?

היה לא פשוט לנהל מעומר מה שקורה בים המלח ובאילת. הצוותים שנאלצתי לקלוט לא תמיד היו בסטנדרט הרגיל. איפה מוצאים מדריכה עם ניסיון של שנתיים בעבודה עם ילדים, שתבוא בחירום לגור באילת לתקופה לא ידועה? מצאתי אנשים טובים גם אם הם לא בדיוק הטייפקאסט. העם שלנו התגלה בגדולתו. לפעמים מהודעת חיפוש אחת בוואטסאפ קיבלתי מאות פניות. טיפחתי את הצוותים. פתחנו כל שבוע בפגישת זום. גייסנו צעירות אחרי שירות לאומי, מדריכים מבני עקיבא, מהנוער העובד והלומד ואחרים, שהיו צריכים כלים פרקטיים. בניתי לוח ידע אינטרנטי שהיה זמין עם תוכן לכל יום עבודה. ליקטתי דפי עבודה על רגשות, טכניקות לוויסות, הנחיות במקרה אזעקה, איך לחבק? מה להגיד? בהתחלה הייתי נוכחת ואז קלטנו אנשים שייתנו מענה יומיומי. ההשקעה הרבה בתחילת הדרך מניבה פירות עד היום.

8

משחקייה במלון לאונרדו

אילו מענים נוצרו עבור בני הנוער?

על מה לא חשבתם ועלה מהשטח?

יחידות איתור של הנוער, 40 בקורונה פתחתי והפעלתי שתפקידן להסתובב בשטח ולראות מה קורה עם בני הנוער. כדי לדעת מה קורה עם מתבגר צריך להגיע אליו. מתבגר לא יהיה רק בלובי של מלון ובטח לא כשהם בים המלח או באילת, כשיש חוף ים וכל מיני אטרקציות. עם זאת בחורף בים המלח אין מה לעשות, אז הקמנו מרחב לנוער עם מגוון פעילויות מגניבות והבאנו אותם. שם התחלנו להבין מה קורה איתם ופיתחנו מענים ספציפיים והתערבויות. הבנו לאילו בני נוער צריך להצמיד חונך פרטני ולמי טיפול קבוצתי. בני נוער. פתחנו קבוצת וואטסאפ עם 200־ בסוף הגענו לכ לו"ז יומי של פעילויות במרחב הנוער – כמו הופעה, סדנת תיפוף, אמבטיות קרות, מסיבת אוזניות. הצוות איתר שם נוער והתחבר דרך שיחות אישיות ובמעגלי השיח שיתפו מה שחוו. היו מקרים שהפנינו לרווחה, למנהל מחלקת הנוער בשדרות שפונה אף הוא לים המלח, מול נציג קיבוץ סעד בשיתוף המפקחת שלי. חלק מהילדים שאיתרנו השתלבו במסגרות המשך בחזרתם לשדרות ולאופקים.

ההורים היו קהל שלא חשבנו עליו בהתחלה. כשראינו שגם הם זקוקים לעזרה, בנינו קבוצות הורים. בערב, המועדונית הפכה למקום מפגש להורים עם הנחיה מקצועית מטעם גופים המומחים בהנחיית הורים. עלו שאלות, כמו איך להחזיר את הסמכות ההורית בתקופת המלחמה? איך מנהלים משפחה עם חמישה ילדים בחדר אחד במלון? אימהות איבדו את הביטחון שלהן בעצמן. היו ששאלו "איזו אימא אני, אם אני לא יכולה להרדים כמו שצריך? שלא מקריאה סיפור?". התפקיד שלנו היה לנרמל ולעודד שהן עושות את המקסימום שאפשר במצב שלהן. באחד המלונות עלה צורך להכשיר צוות בנוגע לפגיעה מינית. בעבודה עם מפוני בארי היו בני נוער שהיה הורה חטוף, או בני נוער שחזרו מהשבי. היה צריך לחשוב עד כמה אפשר לגעת בהם בכלל? הדילמות שם היו חדשות. למשל, כשאני רואה ילד יתום שמתנהג בפזיזות בלובי, האם יש לי זכות למשמע אותו כהורה? יש הורים שהילדים שלהם איבדו חברים. ועלתה השאלה האם אפשר לדרוש מילד כזה לשבת בכיתה?

כדי לדעת מה קורה עם מתבגר צריך להגיע אליו. מתבגר לא יהיה רק בלובי של מלון ובטח לא כשהם בים המלח או באילת, כשיש חוף ים וכל מיני אטרקציות

9 חרוב מהשטח

מה היית עושה אחרת?

האם ראיתם בקרב הנוער התנהגויות שלא ראיתם בעבר?

כדי לייעל את העבודה, חשבתי שנכון היה להקים מנהלת חירום עליונה, עם מנכ"לי משרדי הרווחה, החינוך, הבריאות, הנגב המערבי ונציג פיקוד העורף. שבכל מלון יהיה מנהל משנה האחראי על כל מי שנמצא שם כולל העובדים. שיהיו הנחיות ברורות לשעות עבודה, לקביעת מרחבים ולהעברת מידע בין כל הגורמים. אז לא הייתי צריכה לחזר אחרי כולם. כמה כסף היה נחסך אם הכול היה מתואם. עם זאת, עבדתי בהרבה ארגונים ואני חושבת שהחוזק שלי הוא בליצור חיבורים והצלחת הפרויקט הזה הביא לסיפוק גדול.

ראינו אובדן אמון במערכת. אני רגילה להגיד בשמחה שאני עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה. הפעם חששנו להגיד .Shame Tag־ את זה. תגי השם שענדנו קיבלו כינוי גנאי כ כדי לדבר איתנו ביקשו שנוריד את סימני הזיהוי הללו בעוד שהמדינה ביקשה שנישאר מזוהים. כמו שאמרה המפקחת שלי: "כשאני גאה בעצמי אני שמה את התג, אז גם כשלא, אשים תג". כולנו מתמודדים עם השלכות השבעה באוקטובר, חלק מהעובדות שלנו הן מהעוטף ומהדרום. עלו שאלות סביב נושא הזהות היהודית ורגשי נחיתות של "עם סוג ב'". שנים שאני מפעילה בעמותה בתים חמים לנערות בדואיות, לבנות של משת"פים, לנערות ממוצאים שונים ולצבריות שנולדו פה בפריפריה. אנחנו עובדים איתן על זהות. ועכשיו עלו שאלות: האם כל הזמן ירצו להשמיד אותנו, מה זה אומר עליי כמתבגרת? האם אני סומכת על המדינה שלי? הרבה פעמים שמענו את ההורים שלהן דרכן. טיפלנו גם בפגיעות מיניות. נערה סיפרה שהיא ישנה באותה מיטה עם סבא שלה במלון. לאחר בירור דיווחנו. במלון אחר ילדים סיפרו על שומר שהטריד אותם, העיר הערות לא מתאימות. כשהלובי הפך לסלון ראינו ריבים אלימים של הורים. הכול נהיה קיצוני.

כדי להרחיב ולשפר את השירותים החברתיים הקיימים בדרום. 1999־ הוקמה ב העמותה עוסקת בייזום, בפיתוח ובהפעלת פרויקטים חברתיים בבאר שבע ובדרום. היא מפעילה תוכניות היוצרות רצף שירותים טיפולי-שיקומי, ובכך מקלה על מקבלי השירותים לנוע בין המסגרות השונות, בהתאם לצורכיהם המשתנים. העמותה נותנת מענה מותאם לאוכלוסיות רבות ומגוונת. היא מפעילה תוכניות בקהילה המתמקדות במתן מענים ייחודיים לילדים ולבני נוער הזקוקים לתגבור, לליווי, להדרכה, לטיפול, לתמיכה ולהגנה, כדי להקטין את רמת הסיכון שבו הם מצויים. היא פועלת לאפשר אורח חיים מיטבי ואיכותי לאנשים עם מוגבלות, וכן מפעילה תוכניות טיפוליות עבור נפגעי התמכרויות ובני משפחותיהם, בתחום האלימות ובתחומי הרווחה והקהילה.

10

/ עידית ברק ֶלֶת � ד

אָדָם זָקוּק לְפָחוֹת לְדֶלֶת אַחַת ָגַר � ֶס � ֹח אֶת מָה ש � לִפְת ְדֵי לְגַלּוֹת � ָנֵס כ � ׂלְהִכ ֵש � ַלָצֵאת לְחַפ ֹר עַל מְנַת לְהָנִיח � לִסְג אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת אַחַת ֶלֶט � לִתְלוֹת עָלֶיה ש ֵם � ְש � לִקְרֹא לָה ב אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת ָה � ְיָד רַכ � ֶיּוּכַל לִנְקֹש עָלֶיה ב �

ְדֵי ש � כ

� ְמֹע מִיש

� לִש

� ָה הַש � ְצִד � ֶהו ב

ֵנִי �

עוֹנֶה לוֹ: יָבוֹא

11 חרוב מהשטח

עופר ביטון, מרכז ישראלי לכלבנות טיפולית

כל אחד יכול ליהנות מכלבנות טיפולית

ראיון עם עופר ביטון וליאת ברטוב יזמי ”עופר - מרכז ישראלי לכלבנות טיפולית“

מאת סיגל כנפו

עופר ביטון וליאת ברטוב שנה 20 נשואים הורים לעידו, רעי ושניר מתגוררים בירושלים שנה 30־ עובדים עם נוער בסיכון כ מרכזים לכלבנות טיפולית 7 הקימו

מחדשים מהשטח

12

לימודי הכלבנות הטיפולית מבטאים את היכולות של שנינו. ליאת בצד האקדמי, יש לה תואר ראשון ושני, תעודת הוראה וניסיון עבודה במוסדות טיפוליים שונים, ואני בא מהשטח עם הכלבים. תוך כדי הכשרת הסטודנטים פתחנו שבעה מרכזי טיפול, מתוך אמונה שאי אפשר ללמד תחום אם לא עוסקים בו, בייחוד כשהוא חדש בארץ. בנינו עם אנשי מקצוע קורס המבוסס על אלמנטים מטיפול באמצעות בעלי חיים. פתחנו את התוכנית הראשונה ללימודי אילוף כלבנות שנה במכללת מהות. עברנו לקמפוס 18־ טיפולית לפני כ ברושים באוניברסיטת תל אביב, ועכשיו אנחנו במכון מגיד. חבר'ה שבאים ללמוד כלבנות טיפולית לעיתים לא מצאו את עצמם, או שלא הצליחו ללמוד במסגרת מסודרת וכאן זה קרה. המניע שלנו הוא לקדם אנשים בתחום שהם אוהבים. 20־ הכלבייה הטיפולית הראשונה שלנו נפתחה לפני כ שנה במעון מסילה. אחד הפרויקטים היפים במסילה נקרא "ממטופלת למטפלת". הנערות מגיעות לכלבייה ירוקה ומזמינה. כל נערה אחראית לטפל בכלב שלה, לבדוק איך הוא מרגיש ולדאוג לתזונה לשלו. הן רוכשות ידע בסיסי באילוף. בכלבנות הטיפולית, ההתקדמות היא דרך עשייה וחוויה. באמצעות תקשורת נכונה עם הכלב ודרך הטיפול שמעניקים לו, לומדים על אחריות ועקביות. הן מבינות שהן נחוצות ושאפשר לסמוך עליהן, שאם לא יגיעו לכלבייה, לא יהיה מי שיטפל בכלבים. לפעמים מטופלים נקשרים כל כך לכלבים שלהם, שבסוף מאמצים אותם. אנחנו גם מאפשרים לנערות לעבוד תמורת שכר בכלביות שלנו. פתחנו מספרה לכלבים, כדי שיוכלו לרכוש עוד מקצוע. אנחנו פוגשים נוער שיכול להיות אלים ותוקפן וכשהם מגיעים לכלבייה, כל המתיקות והחמלה יוצאות. הרבה בני נוער בסיכון ביקשו בהתחלה שנביא להם פיטבול ובסוף התחברו לפומרניאן. בכלבייה עובדים איתם על אימון "שריר החמלה". אם נער יגיע לכלב כשאינו מווסת, הכלב לא ירצה אותו. כך הנער מתאמן על יכולת ויסות, והיא תיושם אחר כך כלפי אחרים. הכלב הוא "כלי השלכתי". אם נערה טוענת שהכלבה השמחה בכלבייה נראית בדיכאון, היא מדברת על עצמה דרך הכלבה. נשאל אותה, מה אפשר לעשות? איך אפשר לעזור? האם אנחנו צריכים להשאיר אותה לפני כשלושה עשורים עבדו עופר וליאת כמדריכים בפנימיית בני ברית הרי ירושלים. עופר תמיד אהב כלבים, אבל ילד מורכב בפינת החי של הפנימייה הוא שנתן לו השראה לפנות לכלבנות טיפולית וליזום לימודי תעודה בתחום. ליאת המשיכה לעבוד בפנימיות, ניהלה את הוסטל אורנים לנערות בסיכון, ואחרי כן ריכזה את החטיבה הבוגרת בבני ברית. לפני הקורונה חזרו לעבוד יחד.

במצב הזה? את מיומנות העיבוד אנחנו מלמדים בשגרה. יש לנו גם מרכז טיפולי בבית דניאלה לילדים ולבני נוער עם התמודדויות נפשיות. בניגוד לנוער בסיכון, הם יודעים לספר על הצרות שלהם, אבל לרוב מכונסים בעצמם. דרך העבודה הפיזית עם הכלבים מחזירים להם את האמון בגוף וביכולות המוטוריות שלהם. אנחנו עובדים גם במרחב הפתוח עם נוער ומבוגרים על הרצף האוטיסטי, וגם בבתי חולים, במחלקות פסיכיאטריות, בטיפול נמרץ ובמחלקות אונקולוגיות בהדסה עין כרם. כדי להכניס כלבים למחלקות סטריליות, כמו אונקולוגיה או טיפול נמרץ, עבדנו שנים עם בית החולים הדסה עין כרם, בהובלתה של ד"ר איילה יהב, רופאה בכירה בטיפול נמרץ ילדים, ועם מנהלי מחלקות זיהום. בנינו ספר הוראות להכנסת כלבים לבתי חולים. בטיפול נמרץ ילדים בהדסה עין כרם, גם הצוות מקבל טיפול דרך הכלבים. פעם, אחת האחיות שמה יד של ילד מורדם ומונשם על אחד הגורים והסתכלנו אם תהיה תגובה כלשהי. פתאום אחד הרופאים זיהה שלחץ הדם והדופק עולים. כיום בית החולים שוקל מחקר בנושא. במלחמה הגיעו לכלבייה כל מיני אוכלוסיות שנפגעו. ראינו את הקסם של התקשורת הבלתי אמצעית והאהבה המיידית שהכלב מעניק למי שהוא פוגש. הוא מסיר מחסומים ומאפשר להתנתק מהמציאות המכאיבה, אין אוכלוסייה שלא יכולה ליהנות מכלבנות טיפולית. לאחרונה פתחנו קליניקה לכלבנות טיפולית בקניון גן העיר (גן עופר) בתל אביב, לטיפולים פרטניים בנפגעי המלחמה – ילדים, הורים, סבים וסבתות, בכולם אפשר לטפל בעזרת כלבים.

ליצירת קשר עם עופר - מרכז ישראלי לכלבנות טיפולית ofer.dogsoffice@gmail.com אפשר לפנות במייל -

13 חרוב מהשטח

מחיבור חזק לאדמה אפשר לצמוח לגובה - חקלאות טיפולית לנוער נושר חוות רימון

מאת ד"ר גל אבני ברלב

מטפלים במי שמגיע מרצונו, בנערים ונערות שנשרו ממסגרות חינוך או היו מנותקים. התפקיד שלנו הוא להגביר את החוסן שלהם, למנוע הסלמה ולשנות את אורח חייהם

עובדות בשטח - חוות רימון

ביקור בית

14

החווה ביער להב מציעה לאוכלוסייה הטרוגנית שחלקה חוותה טראומות מסגרת יום המחוברת לקהילה. בני הנוער מגיעים בבוקר, לעבוד בחקלאות וחוזרים הביתה – אפשרות שלא הייתה בדרום.

ש: איך נולד רעיון החווה הטיפולית לבני נוער?

הסיפור התחיל עם היזם והמנכ"ל ניר אמיתי, איש אושרי: נכח ניר בפיגוע 2016־ הכספים והיזם עידן דטהר, ואיתי. ב קשה בתל אביב, בו נרצחו אלון בקל ושימי רוימי ז"ל ונפצעו רבים. הפיגוע השפיע עליו עמוקות והוא בחר להשתחרר שנות שירות כקצין וכמפקד 17 בדרגת רב־סרן לאחר בצה"ל (כיום קצין מבצעי במילואים). הוא הקים את החווה האקולוגית – חלום חייו. ניר בן קיבוץ להב שכל חייו עבד בחקלאות, מחובר לאקולוגיה ולשמירת הסביבה, ומאמין בחיזוק הנגב. זה היה לאחר הקורונה, קראנו את דו"ח מבקר המדינה, הסתובבנו ברשויות באר שבע, נתיבות וקריית גת, והבנו שיש מאות בני נוער במצוקה, ללא מענים יומיים ושהפתרונות הקיימים הם חוץ־ביתיים בלבד (בפנימיות, הוסטלים וכדומה) אבל לא בקהילה. חוות רימון שביער להב מציעה לאוכלוסייה הטרוגנית שחלקה חוותה טראומות מסגרת יום המחוברת לקהילה. בני הנוער מגיעים בבוקר, לעבוד בחקלאות וחוזרים הביתה – אפשרות שלא הייתה נקלט הנער הראשון. כיום לעמותה 2021 בדרום. בדצמבר שלושה תחומי פעילות: בני נוער, מניעה וטיפול פוסט־ טראומה וחיזוק חוסן הקהילות בנגב המערבי. מטפלים בנוער שמגיע מרצונו, בנערים ונערות שנשרו גידי: ממסגרות חינוך או היו מנותקים. התפקיד שלנו הוא להגביר את החוסן שלהם, למנוע הסלמה ולשנות את אורח חייהם. ההפניות מגיעות משירות מבחן, מעובדים סוציאליים בקהילה, מקב"סים ומהורים. החווה פתוחה גם לקהל הרחב בימי שישי ובחגים לקטיף עצמי בהנחיית בני הנוער. אפשר לקנות, קפה מאפים ופיצות שמכינים מתוצרת החווה. הפעילויות לקהל מתעדכנות באתר שלנו. ש: מי קהל היעד שלכם?

אושרי שרעבי , מקיבוץ בארי 44 בן נשוי לטל ואב לרביד, רוני ועוז ממקימי עמותת חוות רימון שנים 21 עובד עם נוער בסיכון ובחינוך גידי וולפסון , ממושב שפיר 43 בן נשוי לאורית ואב לגיא, רוני, יעלה וארבל באוקטובר 8־ הצטרף לחוות רימון ב שנים 20 עובד עם נוער בסיכון זה

מנהל מקצועי בחווה, ממקימי כפר אושרי שרעבי הנוער "העוגן הקהילתי" בבאר שבע. בעברו ניהל את קורת הגג "בראשית", עבד בכפר הנוער "קדמה" וניהל את מערכת החינוך של קיבוץ בארי. שנים 18 מנהל את חוות רימון. עבד גידי וולפסון בחסות הנוער וניהל בתשע השנים האחרונות את הוסטל "בית אשל" בבאר שבע.

15 חרוב מהשטח

ש: מהי שגרת הטיפול ביומיום?

ש: מי הצוות שפועל בחווה?

הצוות הבוגר כולל אותי, סגן מנהל וצוות מדריכים. יש גידי: מנהלי תחומים, כמו המטבח הטיפולי והחקלאות, מנהל פרויקטים ומנהלת בית ספר. יש שלוש קבוצות ולכל קבוצה ש"שינים וארבע בנות שירות. 12 מדריך. בצוות הצעיר יש בצוות הטיפולי יש שתי עובדות סוציאליות שמטפלות בבני הנוער ומלוות את הצוות. מגיעים גם מתנדבים מחיל האוויר וממקומות נוספים. כל הצוות עובר הכשרות טיפוליות, ויש אנשי טיפול עם הכשרה קלינית.

בשש וחצי אוספים מהבתים. מתחילים לעבוד כקבוצה בשבע וחצי, בהתאם למזג האוויר. אחרי ארוחת בוקר בתשע עוברים למשימות אישיות. חלק מתחילים ללמוד בקבוצות קטנות, לאחר שפרקו אנרגיה בחקלאות רמת מתכנסים לשיחת סיכום יום, ואחריה 12:30־ הקשב גבוהה. ב בחווה, אבל הקשר 14:00־ ארוחת צוהריים. היום מסתיים ב ממשיך. המדריכים מגיעים לפעילויות בישובים, במושבים ובקיבוצים באזור. יש להם ברשויות קורסים והכשרות, כמו קורס יזמות עסקית, פגישות עם המדריכים, ביקורי בית, עבודה עם המשפחות. אנחנו מקיפים את כל החיים שלהם, רואים מה קורה בבית, מקשרים עם הקהילה והרווחה. אם רואים משהו חריג, מדווחים. אם צריך עזרה בבית, נמצא פתרונות בקהילה.

ש: אילו תכנים טיפוליים אתם מציעים?

הטיפול הוא בעיקר באמצעות החקלאות –אנחנו מאמינים שמחיבור חזק לאדמה ולשורשים אפשר לצמוח גבוה. עבודת אדמה יצרנית בסביבה חינוכית טיפולית עוזרת לשנות דפוסי התנהגות, להתמודד עם קשיים, להפיק לקחים ולהעצים, כמו גם חוויה השלכתית לכל העשוי להתרחש במציאות הפנימית והחיצונית שלהם. בני הנוער מקבלים שכר ורואים שעבודתם מוערכת, עגלת הקפה שלנו מדורגת הטובות בארץ. 15־ כאחת מ יש גם מטבח טיפולי. בלהאכיל יש אלמנט של נתינה גידי: ואהבה. בהיררכיה של המטבח מלמדים מוסר עבודה שמכין לעולם התעסוקה. מי שמסיים יוכל לעבוד בכל מטבח בארץ. האירוח בחווה מלמד לעבוד עם קהל ולהתמודד עם אנשים, להיות סבלניים ותקשורתיים. לאחרונה פתחנו את פרויקט "היל"ה", שילוב עבודה אושרי: עם השכלה של בגרות חלקית או מלאה. הרעיון בא מבני הנוער, חוויית ההצלחה בחקלאות הובילה לרצון להתקדם ולהצליח גם בלימודים. אנחנו מתכננים בגרות חמש יחידות בחקלאות. זה גידי: מחבר בין הידע התיאורטי לעשייה היומיומית. בני הנוער מעוניינים להיות נורמטיביים ולמידה לבגרות היא חלק מזה. באוקטובר עלתה בקשה מבתי ספר ומתנועות 7- לאחר ה נוער ביישובי העוטף לקבל מהטוב שיש לחווה להציע. כיתות מפגשים, לעיבוד המקרים הקשים 8 או 6־ מאופקים הגיעו ל שנחשפו אליהם. קבוצות משדרות, מגני הילדים של בארי, ומכיתות א' וב' הגיעו לימים חוויתיים ומחזקים. בני הנוער שלנו אירחו את הקבוצות, תכננו והשתתפו בטיפול בהן – היו הצד הנותן.

אנחנו מקיפים את כל החיים שלהם, רואים מה קורה בבית, מקשרים עם הקהילה והרווחה. אם רואים משהו חריג, מדווחים. אם צריך עזרה בבית, נמצא פתרונות בקהילה

אדריאן נטע ז"ל, מתנדבת ואשת צוות בחוות רימון

ותוכנית נוספת לליווי בוגרים. התהליך ממשיך גם למסגרות שיגיעו אליהן לאחר השהות כאן.

16

עבודת אדמה יצרנית בסביבה חינוכית טיפולית עוזרת לשנות דפוסי התנהגות, להתמודד עם קשיים, להפיק לקחים ולהעצים.

עבודה חקלאית, חוות רימון

ש: עם אילו אתגרים התמודדתם בעקבות השבעה באוקטובר?

בחודש הבא נהיה שותפים למירוץ מחוות רימון למען נפגעות השבעה באוקטובר בשיתוף עם מסל"ן.

בשבעה באוקטובר עברנו טראומה כאומה וכמדינה אושרי: בכל המעגלים. באותה שבת היינו משפחתי ואני בבית שעות, מאז 20- בקיבוץ בארי, חולצנו כעבור למעלה מ כולנו חיים במציאות של טראומה משותפת ומתמשכת. באותה שבת נרצחה בקיבוץ בארי אדריאן נטע, שהייתה חלק ניכר מההקמה, מתנדבת קבועה וסוג של אמא לבני הנוער בחווה. איבדנו גם את לירן אלמוסנינו, שהקים וניהל את חוות להב, לירן נהרג בהגנה על ישובי העוטף כאיש מילואים בכוחות לוט"ר. אלה אובדנים שכואבים לכולנו. בתחילת המלחמה בעזרת הכשרת מכון חרוב, שהותאמה לזמן הזה, יחד עם עדי רקנטי ויהודית חזן העו"סיות, הצלחנו לא לאבד בני נוער ומאז גם הצטרפו חדשים. לפני שנה וחצי הקמנו את חוות להב עבור חיילי צוק איתן בפוסט־טראומה. כיום החווה על שמו של לירן אלמוסנינו איש עברו בחווה תהליכי עיבוד לחימה. 1,500־ ז"ל. יותר מ עו"ס אמיר דלומי, מנהלה הקליני של חוות רימון, בנה את התוכניות וגיא אלקין מנהל אותה כעת. הקמנו גם את חוות שקף, שפז פרטוש מנהלת, ואנחנו מתכננים מתחמים נוספים ליד קיבוץ אור הנר ורעים. אנו מאמינים שתהליכי חינוך, טיפול ושיקום באמצעות עבודה חקלאית וחיבור לקהילה עוטפת, יוצרים סביבה מרפאת ומעוררת השראה. ש: האם יש עוד תוכניות לעתיד?

"אנשים שעברו אימה, חייהם מטלטלים כים סוער. אנשי טיפול נדרשים לאומץ רב להיות במגע עם הסיפורים ולפגוש אותם בלב ים, מעל מעמקים מהם היה רצו להימנע. אנחנו יוצאים לפגוש לוחמים ובני נוער לוחמים ומלמדים אותם שהמרחבים מרפאים גם אם עדיין לא מצאו יבשה, להרגיש שייכים ומשמעותיים לסובב אותם. אנו מייחלים שישובו אחינו החטופים מי בחיים ומי למנוחת עולמים, "ונשוב הביתה". (אושרי שרעבי)

* חשוב לנו לציין שלעבודה שלנו שותפים רבים ואנו זוכים לליווי משמעותי על ידי גורמים וגופים רבים להם אנו מוקירים תודה מעומק הלב.

לפני שנה וחצי הקמנו את חוות להב עבור חיילי צוק איתן בפוסט־טראומה. כיום החווה על שמו של לירן אלמוסנינו ז"ל. איש 1,500־ יותר מ עברו בחווה תהליכי עיבוד לחימה"

לירן אלמוסנינו ז"ל, מקים חוות להב

https://bit.ly/3MqVgRw לפרטים נוספים ויצירת קשר עם חוות רימון -

17 חרוב מהשטח

EMDR כיצד הותאמה שיטת בעקבות השבעה באוקטובר ראיון עם מכשירת מדריכי השיטה - אסתר בר שדה

אסתר בר שדה ,67 בת

מאת נוי ישראלי בוגרת תואר שני בפיתוח בינלאומי, צוות מחקר מכון חרוב

נשואה לאבי ואמא לדניאל, דפנה וליהי פסיכולוגית חינוכית EMDR מדריכה בשיטת לטיפול בילדים ונוער בארץ ובעולם

המפתח הוא לפתח חוסן ועדיין לאפשר עיבוד מעמיק של הטראומה. הרחבנו את העבודה על ויסות בטיפול. אימצנו כלים מגישות של קרקוע וייצוב. התייחסנו יותר לגוף בתחילת התהליך

מהו הרקע הטיפולי שלך?

אני פסיכולוגית חינוכית. ניהלתי את השירות הפסיכולוגי בנוף הגליל. עבדתי עם קהילות מוחלשות, ילדי מהגרים ומשפחות בקו העוני, במקומות שהמערכות הציבורית והחינוכית לא הצליחו לתת מענה. אני עובדת בצוות לפיתוח תוכניות חדרי שלווה – תוכניות המנגישות טיפול שמשלים את הפסיכולוגיה החינוכית בבתי הספר. ביחידה לטיפול בנפגעי אלימות יצרתי עם הרווחה והחינוך מעטפת טיפולית לפיתוח חוסן. גם לימדתי באורנים, בתוכנית לתואר שני למורים של ילדים בסיכון, בחינוך מיוחד, בכיתות מב"ר ואומץ ובאוכלוסיות נשירה. לטיפול בילדים ובמתבגרים, EMDR אני גם מטפלת, מדריכת EMDR וגם יו"ר מדור הילדים וחלק מההנהלה בעמותת ישראל. תפקידי לתת הכשרה ולהשמיע את קול הילדים והמתבגרים. AI בימים אלה הצטרפתי לחברה שעוסקת בפיתוח לטיפול בבעיות התפתחותיות של ילדים: בחרדה, בעיכובים התפתחותיים ובלקויות למידה והתפתחות המשפיעות בפן הרגשי.

מחדשים בטיפול

18

כשחווים חוויות שמאתגרות את המערכת העצבית, הן מקודדות אחרת ונתקעות שם

הבנו את הערך של החלמה משותפת. קבוצות תמיכה לאנשים שעברו חוויות דומות עדות ותיעוד של ניצולים יכולים לחזק קהילה

לטיפול בפוסט־טראומה? EMDR מהי שיטת היא שיטה המוכרת על ידי ארגוני הבריאות הבין־ EMDR לאומיים לטיפול בפוסט־טראומה. היא מבוססת על מודל עיבוד מידע אדפטיבי. כשחווים חוויות שמאתגרות את המערכת העצבית, הן מקודדות אחרת ונתקעות שם. כשהחוויה נשנית, המערכת מפעילה את המערכות הקוגניטיבית והרגשית ומופיעים חרדה וחוסר אונים, בושה ואשמה. כשמעבדים זיכרון, פותחים מרחב אסוציאטיבי חדש – זו הדרך הטבעית שלנו להחלמה. בשיטה זו מלמדים את המטופל לווסת את הגוף ולבטא רגשות של חוויה, כדי להשלים עם החרדה. זוהי גישה אינטגרטיבית - גוף נפש, שעוסקת בעולם הרגשי ובפיזיולוגיה של פחד וחרדה. הטראומה שנחוותה מורכבת, רב־שכבתית ומתמשכת. המפתח הוא לפתח חוסן ועדיין לאפשר עיבוד מעמיק של הטראומה. הרחבנו את העבודה על ויסות בטיפול. אימצנו כלים מגישות של קרקוע וייצוב. התייחסנו יותר לגוף בתחילת הוא תהליך פנימי של מטופל אותו התאמנו EMDR . התהליך למשפחות. הבנו את הערך של החלמה משותפת. קבוצות תמיכה לאנשים שעברו חוויות דומות, עדות ותיעוד של ניצולים יכולים לחזק קהילה. עבדנו עם קהילות "אורגניות". המעטפת הקהילתית מעצימה את ההתערבות ושומרת על המטפל המתערב ועל רציפות הקשר. באוקטובר? 7 איך פעלתם לאחר עבדנו עם שורדי הנובה, עם קהילת בארי ואחרות. פתחנו חדשים, לעבודה EMDR הכשרות בכל הארץ למטפלי מותאמת עם ילדים ומשפחות. פתחנו סמינרי למידה מקוונים בחינם למטפלים בילדים, וקבוצות הדרכה להענקת תמיכה. . המלחמה אילצה 900 מטפלים וכיום אנחנו 300 התחלנו אותנו לפתח פרוטוקולים חדשים להתערבויות בקו ראשון. פרסמנו ספר, "כששוב הכל כבר לא היה אותו הדבר", שכתבתי במלחמה. הספר מאפשר להורים ולמטפלים לנהל דיאלוג פתוח על מחשבות המעסיקות ילדים במלחמה .EMDR ולתרגל ויסות והרגעה לפי איך התאמתם את השיטה לטיפול בטראומות באוקטובר? 7־ הקשורות ל

בנוסף הצענו התערבות אקוטית לנערות בסיכון גבוה מפנימייה בדרום שפונתה לירושלים, עם צוות מטפלים חדש כשד"ר פולה דוד ממכון חרוב בתוכו.

מה את צופה לעתיד הטיפול בטראומה בילדים ובמשפחות שנפגעו מהאירועים האחרונים? במלחמות קודמות לא שאלנו על הילדים או ההורות. כעת מנסים לפתח קהילות רגישות טראומה וטיפולים מונגשים במערכות החינוך. חשוב להנגיש טיפול מגיל אפס, ולכן פונים לאימהות ולפעוטות. למדנו שצריך לתמוך גם במתנדבים ולחזק עוד יותר קשרים משפחתיים. חוץ מזה, אני מעורבת בפרויקט בשער הנגב של הג'וינט, שעובד עם צוותים חינוכיים ליישום "עקרונות משחק" בטיפול ובליווי של ההורים. עבדנו עם שורדי הנובה, עם קהילת בארי ואחרות. חדשים, EMDR פתחנו הכשרות בכל הארץ למטפלי לעבודה מותאמת עם ילדים ומשפחות

EMDR הספר זמין להורדה באתר

19 חרוב מהשטח

יוסף קולה רכז פרויקטים בצפון

יוסף קולה עובד סוציאלי, מכפר גלעדי, 43 בן מפונה מאז אוקטובר נשוי לענבל ואבא לשירי עובד בתחום כארבע שנים

אין קהילה בצפון שאינה מושפעת במידה כזו או אחרת מהמצב, והאתגר הוא ליצור הכשרות מותאמות למצב מבלי לשכוח את הנושאים "הרגילים" שלנו

1 . ספר על עבודתך במכון

כרכז פרויקטים בצפון, תפקידי ליצור תוכניות הכשרה ושיתופי פעולה עם גורמים כמו מחלקות רווחה, שירותים פסיכולוגיים, מוסדות וארגונים חינוכיים פורמאליים ובלתי פורמאליים, מערכת הבריאות, ארגוני מגזר שלישי ועוד. קהל היעד הוא ממגוון חברות ותרבויות והשאיפה שלי היא להעמיק את החיבור בין המכון לצפון. אין קהילה בצפון שאינה מושפעת במידה כזו או אחרת מהמצב, והאתגר הוא ליצור הכשרות מותאמות למצב מבלי לשכוח את הנושאים "הרגילים" שלנו. בין הפרויקטים האחרונים שיצרתי היו הכשרות לצוות של כפר לילדים מהחברה הדרוזית, למרכז חירום לילדים בחברה היהודית החילונית, לכפר לילדים ולמרכז טיפולי בחברה הדתית החרדית – אלה מראים עד כמה האוכלוסייה בצפון מגוונת.

הכר את צוות המכון

20

"אתה מגיע הביתה לראות את הקיבוץ שאתה אוהב, והוא נטוש, גני הילדים שקטים וגן השעשועים ריק"

2 . מה עשית לפני שהתחלת לעבוד במכון?

לפני המכון עבדתי במשך עשור כפרמדיק במד"א. במקביל סיימתי תואר שני בעבודה סוציאלית ותזה בבריאות הציבור. אחרי ההכשרה כעובד סוציאלי הבטחתי לעצמי שלא אעבוד עם ילדים, כי הנושא נראה לי קשה רגשית, אבל אז הגיעה ההצעה לעבוד במכון.

3 . מה בעבודתך מעורר בך השראה?

אני עובד גם על כתיבת דוקטורט שהתחלתי לפני כשלוש שנים. במחקר אני בודק אם אפשר לנבא ביצועים במצבי דחק ולשפרם באמצעות מדידת הפעילות של עצב הוואגוס. זהו עצב מרכזי במערכת העצבים האוטונומית והוא אחראי על פעילות במצבי שגרה. הפעילות שלו מווסתת את התגובה של הגוף במצבי דחק. במחקר אנחנו מודדים את פעילותו במנוחה אצל אנשים שעובדים במצבי דחק קשים, כדי להבין אם פעילות גבוהה יותר מנבאת ביצועים. נוסף על כך אנחנו מבקשים מסטודנטים לרפואת חירום להפעיל אותו באמצעות נשימה ובודקים אם זה משפר ביצועים בהחייאת תינוקות. 5 . כמי שגר בצפון, איך השפיעו אירועי המלחמה על חייך? בסוף ספטמבר יצאנו לחופשה משפחתית ומאז לא חזרנו לגור בבית. כל ביקור בבית הוא חוויה קשה מאוד. החל בנסיעה עצמה, ככל שאתה מצפין אתה לבד בכביש, החנויות סגורות ורמזורים שלא עובדים. אז אתה מגיע הביתה לראות את הקיבוץ שאתה אוהב והוא נטוש, גני הילדים שקטים וגן השעשועים ריק. אני קורא לזה פליטות משודרגת – נכון שאיננו גרים באוהל ולא חסר לנו כלום מבחינה חומרית אבל מבחינה נפשית הניתוק מהמקום, מהחברים, מהקהילה ומכל מה שאתה מכיר ורגיל אליו, הוא קשה. בעיקר קשה להסתובב בצפון ולראות את הנטישה.

מעורר השראה בעיניי לראות את העובדים בשטח במחלקות לשירותים חברתיים, במרכזי חירום בפנימיות ובמקומות שהתנאים בהם אינם פשוטים. זו לא העבודה הכי "נוצצת" אך הם נותנים לילדים את הלב, ולמרות הקושי הם תמיד שמים את טובת הילדים לפני הכול. אני משתדל שכל הפרויקטים יהיו משמעותיים, אך אם עליי לבחור פעילות אחת, זו תהיה ההכשרה למחנכות מהחברה החרדית כנאמנות מוגנות. הכשרנו מחנכות ממגוון קהילות חרדיות בצפת, בשיתוף עם מחלקת הרווחה, סגן ראש העיר וחב"ד. היה מרגש לראות נשים פורצות דרך שלמרות העומס הגיעו להכשרה בשעות לא פשוטות, וזאת כדי להפוך את הקהילה שלהן למקום בטוח יותר. 4 . מה הפרויקט הבא שאתה עובד לקראתו ושמעורר בך תקוות? אני עובד לקראת הכשרה לצוותים מובילים בתנועה הקיבוצית, לאלה שמלווים את נשות ואנשי החינוך שעובדים עם המעגל הראשון להיפגע – עם הילדים. החזרה לסוג של שגרת עבודה מעודדת אותי אישית כתושב הגליל, כי היא מסמנת סוג של חוסן ורצון לחזור לשגרה.

אחרי ההכשרה כעובד סוציאלי הבטחתי לעצמי שלא אעבוד עם ילדים, כי הנושא נראה לי קשה רגשית, אבל אז הגיעה ההצעה לעבוד במכון

לחוברת תרגילים מבוססי ראיות להפחתת דחק: https://user-1723486.cld.bz/haruv-take-a-breath

yosef@haruv.org.il ניתן ליצור קשר עם יוסף במייל:

21 חרוב מהשטח

על הקושי בזיהוי סממנים רגשיים של ילדים שהוריהם עברו התעללות בילדותם מתוך מאמר סקירה רחב בנושא

מאת מיכל אביעד עובדת סוציאלית, צוות מחקר מכון חרוב

חוקרים הדגימו כיצד ילדים ומבוגרים שנחשפו להתעללות בילדות מתקשים בזיהוי חלק מהבעות הפנים, כמו למשל הבעות המעידות על פחד ואושר, אך מצליחים היטב לזהות כעס ועצב

מחדשים מהמחקר

22

בדומה לכך, גם פרקטיקות ההתערבות הקיימות היום בשטח מתמקדות בדרך כלל בתגובות ההורים, כשחלקן מתמקדות בפרשנות הניתנת לסממנים, אך לא ביכולתם לזהות את אותם סממנים רגשיים. לפי המאמר, תגובת ההורים לסממנים רגשיים, ובפרט לסימני מצוקה של ילדיהם, תלויה קודם כל ביכולתם לזהות באופן מדויק סימנים אלו. כדי להבין כיצד התעללות בילדות משפיעה על היכולת להבחין בסממנים רגשיים של ילדים, המאמר מציע להתייחס לשני מרכיבים: זיהוי הסימן, כלומר זיהוי הרגש אותו הילד חווה והתגובה הראשונית. תגובה זו כוללת את התגובה הגופנית המתרחשת לפני שההורה הספיק לפרש באופן מודע את הסימן (למשל עלייה בקצב הלב). נטען כי הורים עם היסטוריה של התעללות עשויים שלא לזהות את סימני הילדים באותו אופן כמו הורים ללא עבר של התעללות. יתרה מכך, סימנים אלו עשויים לעורר תגובה גופנית שונה בקרב אותם הורים. כלומר, הורה שחווה התעללות בעצמו, כילד, עשוי להגיב פיזיולוגית באופן שונה מהורה שלא חווה התעללות.

מדוע הורים שחוו התעללות הופכים למתעללים בעצמם? כיצד ניתן להבין את מעגל האלימות הזה, וכיצד ניתן למנוע אותו? המאמר של אנני ברובה, ג'סיקה תורג'ון, נגה צור Journal of Family - ב 2024 וענת טלמון שיצא לאור ביוני מתעמק בשאלות אלה וברבות אחרות, Theory & Review תוך שימוש בידע שנרכש בספרות המחקרית עד היום. אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להתעללות בילדים, כפי שעולה בספרות המחקרית, הוא הורה שעבר פגיעה כזו בעצמו. תופעה זו נחקרה רבות, אך גם היום קיימים סימני שאלה רבים לגבי המנגנונים העומדים בבסיסה. המאמר מתמקד בהשפעות של התעללות בילדות על היכולת של הורים לזהות סממנים רגשיים בקרב ילדיהם, מתוך השערה ששם נעוץ ההסבר למעגל אלימות זה. מרי אינסוורת', פסיכולוגית התפתחותית ידועה, התייחסה למושג הורות רגישה. על פי התיאוריה של 1979 כבר בשנת אינסוורת', הורות רגישה מורכבת משלושה מרכיבים: (א) היכולת של ההורה להבחין בסממנים הרגשיים של הילד (לדוגמה - בכי או הבעות פנים), (ב) לפרש את הסממנים האלו בצורה נכונה (לדוגמה – הילד נעלב כי הרמתי את הקול בנוכחותו), ו-(ג) להגיב לילד באופן מיידי ומותאם (לדוגמה – לחבק את הילד). מרבית המחקרים עד כה התמקדו בשני המרכיבים האחרונים בתיאוריה, ואילו המרכיב הראשון - היכולת של ההורה להבחין בסממנים הרגשיים - זכה לעתים קרובות להתעלמות בתחום המחקרי.

הורה שחווה התעללות בעצמו, כילד, עשוי להגיב פיזיולוגית באופן שונה מהורה שלא חווה התעללות.

(Ainsworth, 1979) הורות רגישה על פי התיאוריה של אינסוורת'

תגובה

פרשנות

הבחנה

פירוק המרכיב הראשון בתיאוריה לשני מרכיבים )על פי המאמר(

תגובה

פרשנות

תגובה ראשונית

זיהוי הסימן

23 חרוב מהשטח

תגובות ראשוניות לסממנים רגשיים של ילדים

מלבד שוני בזיהוי הרגש, התעללות בילדות מעוררת תגובה פיזיולוגית שונה להבעת רגשות. במחקרים שהשתמשו ) ניתן לראות שינויים משמעותיים fMRI( בהדמייה מוחית בתפקוד המוח בקרב אנשים עם היסטוריה של התעללות בילדות. לדוגמה, חשיפה חוזרת להתעללות במהלך הילדות משפיעה על האמיגדלה, חלק במוח שאחראי בין היתר על וויסות רגשות ותגובה למצבי סכנה. שינויים פיזיולוגיים אלה מושפעים במיוחד מעוצמת ומשך הטראומה. ככל שמבוגרים נחשפו בגיל צעיר יותר ולטראומה חמורה יותר, כך השינויים המוחיים יהיו משמעותיים יותר. שינויים אלה עשויים לשבש את היכולת לזהות ולהגיב לסימני מצוקה של ילדים, אשר מהוות יכולות מרכזיות בתפקידם כהורים. סימני מצוקה של ילדים, כמו למשל בכי של תינוק, גורמים לתגובת מתח אצל כל ההורים. שמיעת בכי של תינוקות נקשרה לעלייה בקצב הלב והנשימה, וכן להזעה רבה יותר. יחד עם זאת, התגובה הפיזיולוגית לבכי של תינוקות נוטה להיות חזקה יותר אצל הורים שחוו התעללות במהלך ילדותם מאשר עבור הורים שלא חוו. למשל, נמצא קשר בין הזנחה בילדות לקצב לב גבוה יותר במהלך קולות )fMRI( בכי וצחוק. מחקרים שמשתמשים בהדמיה מוחית מראים שבקרב הורים שחוו התעללות או הזנחה בילדותם מתרחשת הפעלה חזקה יותר באמיגדלה בתגובה לבכי של התינוק שלהם או כאשר הציגו להם פרצופים עצובים, בהשוואה להורים ללא חוויות טראומטיות.

"חשיפה חוזרת להתעללות במהלך הילדות משפיעה על האמיגדלה, חלק במוח שאחראי בין היתר על וויסות רגשות ותגובה למצבי סכנה

זיהוי סממנים רגשיים של ילדים

ככל שילדים מתבגרים, כשהשפה הופכת לכלי חדש שהם יכולים להשתמש בו כדי לתקשר ישנה ציפייה שהם יסתמכו פחות על בכי כדי לסמן למה הם זקוקים. עם זאת, בגילאים הצעירים, הם עדיין רוכשים מיומנות זו, כתוצאה מכך, מבוגרים נדרשים להסתמך יותר על הבעות הפנים של ילדים כדי לזהות את צרכיהם, ועדיין לא יכולים להסתמך לחלוטין על השפה. מחקרי זיהוי סממנים רגשיים של ילדים התמקדו בשני גירויים עיקריים: בכי תינוקות והבעות פנים של ילדים. בסדרת מחקרים, חוקרים הדגימו כיצד ילדים ומבוגרים שנחשפו להתעללות בילדות מתקשים בזיהוי חלק מהבעות הפנים, כמו למשל הבעות המעידות על פחד ואושר, אך מצליחים היטב לזהות כעס ועצב. השפעות אלו ניכרות במיוחד כאשר ההתעללות התרחשה לפני גיל שלוש. כלומר, התעללות בילדות משפיעה על היכולת לזהות הבעות פנים רגשיות, ונראה כי סוגים שונים של התעללות והגיל בו החלה, משפיעים בצורה שונה על יכולת זו.

ילדים שעוברים התעללות מתמשכת בילדותם גדלים בסביבה מסוכנת ובלתי צפויה ולכן נדרשים להיות דרוכים וערניים למצבי הרוח של האנשים בסביבתם

נראה כי הבסיס לכך שהורים עם עבר של התעללות בילדות מגיבים באופן שונה להבעות רגשיות בקרב ילדיהם, טמון בשלב מוקדם יותר מרגע התגובה. האופן שבו ההורים מזהים את הבעת הרגש והתגובה הגופנית שלהם היא שונה, ותגובות אלו מתרחשות עוד לפני שההורים הבינו באופן מודע מה התרחש. ילדים שעוברים התעללות מתמשכת בילדותם גדלים בסביבה מסוכנת ובלתי צפויה ולכן נדרשים להיות דרוכים וערניים למצבי הרוח של האנשים בסביבתם. נראה כי סביבה כזו משבשת את היכולת של הילדים לזהות ולהגיב להבעות רגש. כתוצאה מכך, כאשר ילדים אלה הופכים להורים, הם עשויים להתקשות בזיהוי סממנים רגשיים של ילדיהם ולהגיב אליהם באופן שאינו מותאם. לממצא זה השלכות דרמטיות על התערבויות אפשריות שעשויות לצמצם את המעגל הבין דורי של התעללות.

24

השלכות על התערבויות קליניות

נוסף על כך, מכיוון שזיהוי הסממנים והתגובה אליהם מתעצבים בהתאם לניסיון העבר, כדאי שילדים ייחשפו מגיל צעיר למגוון רחב ככל הניתן של מודלים רגשיים. חשיפה למגוון רחב יותר של מבוגרים בחיי הילדים יעניק הזדמנויות לשפר את הדקויות של עולמם הרגשי. לכן, מומלץ לקדם הזדמנויות לבילוי זמן קבוע עם מבוגרים אחרים במסגרות חינוך, ארגונים קהילתיים או הקשרי התערבות נוספים. לסיכום, הורים עם היסטוריה של התעללות בילדות עשויים לזהות ולהגיב באופן שונה לסממנים רגשיים של ילדים. בהתחשב בסיכון הגבוה להמשכיות ההתעללות והקושי לשבור את המעגל, התחשבות בחוויות העבר של הורים אלה ושימת דגש על שלב הזיהוי והתגובה הגופנית, אנו יכולים להגביר את יכולתנו להתערב במעגל הבין-דורי של התעללות. לשם כך, ההתערבויות חייבות לכוון להורים עם היסטוריה של התעללות מוקדם ככל האפשר כבר בשלב המעבר להורות ולעודד חשיפת ילדים למגוון מודלים לחיקוי.

למרות שמחקרים רבים תומכים בהשערה כי ישנה השפעה של התעללות בילדות בקרב הורים על יכולת הזיהוי והתגובה לסממנים הרגשיים של ילדים, מעט התערבויות לוקחות בחשבון את הידע הזה ואת השלכותיו החשובות. ראשית, השפעות אלו קיימות כבר מגיל צעיר, לכן אין סיבה לחכות למעבר להורות כדי להתחיל בהתערבויות ומומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם: למשל, התערבויות המכוונות להורים עם חוויות טראומטיות במהלך ההיריון מראות השפעות חיוביות. שלב זה עשוי להיות זמן טוב לעבוד עם הורים פוטנציאליים על ההשלכות של היסטוריית ההתעללות שלהם על תפקודם ההורי העתידי. יתרה מכך, התערבויות שמלוות הורים באינטראקציות בזמן אמת עם ילדם בגיל צעיר, עשויות להגביר את המודעות של ההורים ואולי לסייע בהפחתת הרגישות שלהם לחלק מהסימנים שמעוררים במיוחד.

בהתערבויות מומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם: למשל, התערבויות המכוונות להורים עם חוויות טראומטיות במהלך ההיריון מראות השפעות חיוביות

Bérubé, A., Turgeon, J., Tsur, N., & Talmon, A. (2024). The recognition and the initial reaction to children's signals after experiencing maltreatment during childhood. Journal of Family Theory & Review. https://doi.org/10.1111/jftr.12572

25 חרוב מהשטח

קוראים יקרים,

אנו שואפים להמשיך ולהביא לכם תוכן חדשני, מועיל ואיכותי. חרוב מהשטח זוכה לחשיפה רחבה, וכמגזין המעוניין לחבר בין אנשי השטח, האקדמיה והטיפול, אנו פונים אליכם בבקשה לשתף אותנו בפרויקטים מיוחדים, ברעיונות ובמקורות מידע שיכולים לתת השראה לגיליונות עתידיים. אם יש לכם הצעות ל: מקומות כמו מוסדות, ארגונים, מקלטים או מרכזים שעובדים עם ילדים ונוער בסיכון וראויים להכרה. גישות טיפול חדשניות, תוכניות שיקום ויוזמות חדשות ומעניינות, נשמח לקבל את הצעותיכם ולהיעזר בידע ובתובנות כדי להעשיר את תוכן המגזין.

sigalk@haruv.org.il הצעות יתקבלו בברכה במייל של עורכת המגזין סיגל כנפו:

תודה מראש על שיתוף הפעולה!

בברכה, צוות המגזין

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 פקס | 077-5150300 ’ טל — www.haruv.org.il /https://www.facebook.com/haruvinstitute