חרוב מהשטח - גיליון מספר 5 - ספטמבר 2024
"אתה מגיע הביתה לראות את הקיבוץ שאתה אוהב, והוא נטוש, גני הילדים שקטים וגן השעשועים ריק"
2 . מה עשית לפני שהתחלת לעבוד במכון?
לפני המכון עבדתי במשך עשור כפרמדיק במד"א. במקביל סיימתי תואר שני בעבודה סוציאלית ותזה בבריאות הציבור. אחרי ההכשרה כעובד סוציאלי הבטחתי לעצמי שלא אעבוד עם ילדים, כי הנושא נראה לי קשה רגשית, אבל אז הגיעה ההצעה לעבוד במכון.
3 . מה בעבודתך מעורר בך השראה?
אני עובד גם על כתיבת דוקטורט שהתחלתי לפני כשלוש שנים. במחקר אני בודק אם אפשר לנבא ביצועים במצבי דחק ולשפרם באמצעות מדידת הפעילות של עצב הוואגוס. זהו עצב מרכזי במערכת העצבים האוטונומית והוא אחראי על פעילות במצבי שגרה. הפעילות שלו מווסתת את התגובה של הגוף במצבי דחק. במחקר אנחנו מודדים את פעילותו במנוחה אצל אנשים שעובדים במצבי דחק קשים, כדי להבין אם פעילות גבוהה יותר מנבאת ביצועים. נוסף על כך אנחנו מבקשים מסטודנטים לרפואת חירום להפעיל אותו באמצעות נשימה ובודקים אם זה משפר ביצועים בהחייאת תינוקות. 5 . כמי שגר בצפון, איך השפיעו אירועי המלחמה על חייך? בסוף ספטמבר יצאנו לחופשה משפחתית ומאז לא חזרנו לגור בבית. כל ביקור בבית הוא חוויה קשה מאוד. החל בנסיעה עצמה, ככל שאתה מצפין אתה לבד בכביש, החנויות סגורות ורמזורים שלא עובדים. אז אתה מגיע הביתה לראות את הקיבוץ שאתה אוהב והוא נטוש, גני הילדים שקטים וגן השעשועים ריק. אני קורא לזה פליטות משודרגת – נכון שאיננו גרים באוהל ולא חסר לנו כלום מבחינה חומרית אבל מבחינה נפשית הניתוק מהמקום, מהחברים, מהקהילה ומכל מה שאתה מכיר ורגיל אליו, הוא קשה. בעיקר קשה להסתובב בצפון ולראות את הנטישה.
מעורר השראה בעיניי לראות את העובדים בשטח במחלקות לשירותים חברתיים, במרכזי חירום בפנימיות ובמקומות שהתנאים בהם אינם פשוטים. זו לא העבודה הכי "נוצצת" אך הם נותנים לילדים את הלב, ולמרות הקושי הם תמיד שמים את טובת הילדים לפני הכול. אני משתדל שכל הפרויקטים יהיו משמעותיים, אך אם עליי לבחור פעילות אחת, זו תהיה ההכשרה למחנכות מהחברה החרדית כנאמנות מוגנות. הכשרנו מחנכות ממגוון קהילות חרדיות בצפת, בשיתוף עם מחלקת הרווחה, סגן ראש העיר וחב"ד. היה מרגש לראות נשים פורצות דרך שלמרות העומס הגיעו להכשרה בשעות לא פשוטות, וזאת כדי להפוך את הקהילה שלהן למקום בטוח יותר. 4 . מה הפרויקט הבא שאתה עובד לקראתו ושמעורר בך תקוות? אני עובד לקראת הכשרה לצוותים מובילים בתנועה הקיבוצית, לאלה שמלווים את נשות ואנשי החינוך שעובדים עם המעגל הראשון להיפגע – עם הילדים. החזרה לסוג של שגרת עבודה מעודדת אותי אישית כתושב הגליל, כי היא מסמנת סוג של חוסן ורצון לחזור לשגרה.
אחרי ההכשרה כעובד סוציאלי הבטחתי לעצמי שלא אעבוד עם ילדים, כי הנושא נראה לי קשה רגשית, אבל אז הגיעה ההצעה לעבוד במכון
לחוברת תרגילים מבוססי ראיות להפחתת דחק: https://user-1723486.cld.bz/haruv-take-a-breath
yosef@haruv.org.il ניתן ליצור קשר עם יוסף במייל:
21 חרוב מהשטח
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease