מכון חרוב - מהדורה מיוחדת - 30 שנה לחובת הדיווח - גיליון מיוחד - ינואר 2020

אושרת שהם

זאת ועוד: כאשר מתקבל דיווח בהתאם לחובת הדיווח, לצורך חקירת הפגיעה בקטין נפגע עבירה וחיזוק עדותו נדרש לעיתים קרובות שיתוף פעולה של מי ששמע או ידע על הפגיעה. חקירה באזהרה של אלו והעמדתם לדין יכולה להוביל להכחשה או להיעדר שיתוף פעולה אשר יפגעו בעוצמת הראיות הנאספות כנגד הפוגע בקטין. דוגמה: הורה מדווח באיחור על פגיעה מינית בין אחים, אף שבעבר חשד או ידע שהייתה פגיעה. אם ייפתח נגדו הליך פלילי בגין אי דיווח הוא עלול להפסיק לשתף פעולה ולהימנע מחיזוק עדותו של הקטין נפגע העבירה וממיקוד הטיפול בנפגע. נוסיף עוד כי לעיתים, במקרים של הפרה בוטה של חובת הדיווח, יראו רשויות האכיפה במי שנמנע מדיווח שותף לעבירת הפגיעה עצמה ולא יסתפקו בהעמדה לדין בגין 10 עבירת הפרת חובת הדיווח לבדה. האם מצב זה טעון שיפור? האם יש לשאוף לאכיפה מוגברת כלפי מי שהפרו את חובת הדיווח? נראה כי ראוי ונכון שרשויות האכיפה יהיו ערניות יותר לחובת הדיווח ולהפרתה, ושבמקרים המתאימים תמוצה החקירה בזמן אמת. עם חקירת הפגיעה עצמה, המפירים ייחקרו באזהרה ויועמדו לדין. עם זאת, לדעתי, מבחנה של חובת הדיווח אינו במספר התיקים שבהם הועמדו לדין מי שהפרו אותה, אלא במספר הדיווחים והטיפולים שנעשו על-פי החוק, הן במישור הפלילי והן במסגרת ועדות הפטור. אין להקל ראש בהשפעתה של חובת הדיווח, גם אם אינה גוררת הליך פלילי כנגד המפר אותה יום-יום. עצם קיומה והחשש מפתיחת תיק פלילי מביא אנשי מקצוע רבים לקיים אותה. הגברת האכיפה בעבירות אלו יכולה להביא להרתעה ולהטמעה ברורה יותר של נורמת הדיווח. ואולם דווקא באכיפת נורמה זו יכול להיות גם אפקט מצנן, היינו – חשש מדיווח בכלל או מדיווח מאוחר, בשל החשש מפני העמדה לדין על האיחור. זאת ועוד: אפשר לטעון כי דווקא אכיפה מוגברת של חובת הדיווח יכולה למנוע פנייה של קטין או של אחראי על קטין אל הרשויות או אל אנשי מקצוע לעזרה, מאחר שפנייה מחייבת דיווח והפניית המקרה אל המשטרה או אל רשויות הרווחה. במקרים של אנשי טיפול ואנשי מקצוע, חובת הדיווח פוגעת ממילא באמון שניתן בהם ומחייבת אותם להפר את הסודיות ולדווח. כך גם במקרה של הורים או אחראים אחרים

בחברה מתוקנת... שלא כמותן הן חובות העשה - אותן חובות שהפרתן גוררת אחריה סנקציה עונשית - שליסודה של חובת עשה בתחום דיני העונשין חייב שיהיה טעם מיוחד, טעם חזק במיוחד, התומך בו ומאשש אותו; חובה חובה וטעמה-שלה. אכן, מטעם זה שעבירת המחדל - אותה הוראת-חוק המורה והמצווה כי ייעשה מעשה מסויים, שאם לא ייעשה המעשה ייענש אותו אדם שהוטל עליו נטל-עשה ולא עשה - פוגעת בחופש הפרט יותר מאשר האיסור לעשות מעשה, מטעם זה גופו יידרש טעם מהותי וחשוב במיוחד להטלתה של חובה בתחום דיני העונשין. מאותו טעם עצמו יעשה החוק למעט ככל הניתן בעבירות-המחדל... לעיתים לא נתקשה להסביר 8 ולאשש עבירת מחדל פלונית"... על כן מלכתחילה אנו עוסקים בנושא שאינו בתחום הטבעי של העבירות הפליליות. ולעצם העניין, לעיתים קרובות הפרת חובת הדיווח מתגלה בד בבד עם חשיפת הפגיעה. המיקוד של החקירה המשטרתית (ובכלל זה – של הקטין), שלרוב היא מאומצת וקשה, הוא בפגיעה עצמה, בהיקפה ובפרטיה. העובדה שהפגיעה הייתה ידועה לבעל חובת דיווח והופרה חובת הדיווח נבלעת בחקירת הפגיעה ואינה זוכה לתשומת לב. החקירה מתמקדת בפוגע, בפגיעה ובקטין, וכיווני החקירה הנוגעים להפרת חובת הדיווח הם משנִיים. וכך לעיתים קרובות, בהיעדר מיצויה של החקירה, ההליך הפלילי יתמקד בסופו של דבר בפוגע עצמו ולא במי שמפר את חובת הדיווח. קשור בכך שהפרת חובת הדיווח נעשית לעיתים הסבר אחר קרובות על-ידי אחראי על הקטין, לדוגמה – ההורה. ואולם המצב המשפחתי העולה מורכב, ולרוב החקירה לא תתמקד בהפרת חובת הדיווח ובהמשך אף לא יוגש כתב אישום. כך לדוגמה, הורה הנתון אף הוא להתעללות ולאלימות עם ילדיו, והוא נמנע מלדווח על האלימות של בן זוגו כלפי ילדיהם אף שחובת הדיווח חלה עליו. ההנחה היא שבמצב הנתון התקשה הורה זה עד מאוד לצאת ממעגל האלימות והתקשה לעמוד בחובת הדיווח החלה עליו. לעיתים אין עניין במקרים אלו להעמידו לדין בגין הפרת חובת הדיווח. "קשה במיוחד הטלת חובת הדיווח כאשר בן-הזוג אכן נקט אמצעים, אשר בחלק מהמקרים השיגו את מטרתם. לדיווח כזה, סביר שתהיינה השלכות מרחיקות לכת על חיי המשפחה בכלל ועל היחסים בין בני-הזוג בפרט. מנגד, דרישה לדיווח כנ"ל, פירושה כי מי שלא דיווח כאמור, עבר עבירה של התעללות אף שנקט אמצעים למניעת ההתעללות. בן-זוג המתנסה בדילמת הדיווח הנדונה, עומד אפוא במצב של אוי 9 לי מיוצרי, אוי לי מייצרי".

.735 )2( הר שפי נ' מ"י פ"ד נה 3417/99 ע"פ 8 .)2( מדינת ישראל נ' פלונית, פ''ד תשסג ‏ 178/02 )' ת"פ (חי 9

נקודת מפגש I 12