סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

להגיע לעיר הגדולה בבוקר . מיד לאחר הביקור אצל הרופא , שבו הביתה והגיעו ע לילה א. מי נסעה ע אבי לטיפולי עד שהתברר כי אי מרפא למחלתו . למש תקופה קצרה היתה תקווה , ניראה היה כי נמצאה עבורו , תרופה מעי אבקה שהובאה מפרס . הוא הגיב לתרופה זו קשה מאוד , קיבל רעידות חזקות שזעזעו את כל גופו , עד כדי איבוד ההכרה אול כשהתרופה החלה להשפיע , היה מסו גל להניע את ידיו ואפילו לאכול בעצמו . ע הזמ , התקווה נגוזה מצבו המשי להתדרדר והוא כמעט לא יכול היה לשרת את . עצמו י בזיכרונ שמור מראהו של אבי , כשרוב הזמ הוא יושב על כיסא ואנחנו בני המשפחה סועדי אותו . מדי פע בפע , כדי להעבירו ממקו למקו הקמנו , אותו ב ייצ משהת על רגליו תו כדי תמיכה , הולכנו אותו מעט . אחותי סיפרה לי שכבר בהיותי בגיל שנה וחצי הושיבו אותי על ברכיו והאכלתי אותו חתיכות קטנות של לח אות טבלתי במי והכנסתי לפיו . כשגדלתי מעט האכלתיו דייסה ומרק , כ# אחר כ# הכנסתי לפיו . הטיפול באבי היה חלק מחיי היו יו בבית . אבי היה חולה חמש עשרה שני , הוא נפטר בשנת 1941 בבית ונקבר בבית הקברות היהודי בכפר . יו מותו חקוק בזיכרוני היטב כי כל סידורי הרחיצה והכנת המת נעשו בבית . אנשי רבי ליוו אותו בדרכו האחרונה . במש ימי השבעה היתה בבית מהומה גדולה , ג השכני הגויי הגיעו לניחו אבלי . אני זוכרת את עצמי עומדת בצד ומתבוננת בנשי המקוננות בצעקות . הצעקות והבכי גררו אחריה ג את האחרי . אינני זוכרת את עצמי בוכה א הייתי חלק מכל המהומה הרוחשת בבית . בדיעבד מותו של אבי הקל על משפחתי .

11