סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

י לביבות מקמח תירס ַ בקומי כבר חיכו לי ולאח , אות הכינה אמא לפני שהכניסה לתנור את החלות לאפיה . על הלביבות פיז רנו מעט סוכר ואכלנו בתאווה ע השמנת שהכינונו בבית . אני זוכרת את סירי החימר הקטני שעמדו על חמשת הלהבות ומכל אחד מה נד# ריח תבשיל אחר . בעבודות הניקיו הרבות ג אני ואחותי לקחנו חלק . רצפת הבית העשויה חרסית היתה מכוסה שטיחי קטני . אחותי ואני ניערנו את השטי חי והנחנו אות לאוורור . את הרצפה הברקנו בתערובת צואת פרות יבשה שערבבנו ע מי ובעזרת מברשת מרחנו את הרצפה . התערובת יצרה שכבת בידוד ונתנה ברק לרצפה . הבית קיבל ריח של טריות והתחדשות . מעל הנחנו את השטיחי הנקיי והמאווררי . לקראת הצהרי , הוכנסה הביתה לאחר כ , בוד גיגית גדולה . אמא חיממה מי על התנור וכולנו בזה אחר זה התרחצנו ולבשנו בגדי נקיי וחגיגיי . את השולח כיסתה במפה לבנה , העמידה בקבוק יי ושתי חלות והניחה פמוטי , ובה חמישה נרות כמספר ילדיה . כשנכנסה שבת המלכה , הבית שבת מכל מלאכה . אמא נהגה לומר " : יו הש חה ֹ בת קודש למנ ." רק בשבת הרשתה לעצמה לשבת ולשוחח שיחות חולי ע חברותיה היהודיות שבאו אליה למפגש נשי . בהיותי קטנה ניצלתי את רגעי השלווה בה היתה שרויה , ישבתי על ברכיה בהתרפקות . אהבתי מאוד להיצמד אל חזה , מששתי אותה בידי ונהניתי מהמגע הר והמלט# ומחו גופה ה . מרגיע עד היו בעודי נזכרת באמי איני יכולה שלא להתפעל מתבונתה ומיכולת העשייה שלה . בצעירותי תמיד היתה לי תחושה שאי לה זמ בשבילי , ע זאת אי לי ולא היתה לי טינה כלפיה . מגיל צעיר מאוד הבנתי שיש עליה עומס רב וכל מחשבתי היתה כיצד לעזור לה . נוס# לעול המשפחה שנשאה ביעילות על כתפיה , אמי דאגה ג לזולת , והיתה מעורבת בחיי הקהילה . בבית הכנסת הקימה קבוצת תמיכה למשפחות עניות

13