סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

את המצרכי הדרושי , לפרקי נאלצתי לשאת כמות מצרכי במשקל של כעשרה ק . ג" לאחר שקני תי את המצרכי חזרתי לביתה של גב ' , גפטר השארתי אצלה את הקניות , לקחתי את הילקוט ורצתי לביה . ס" בדר בעודי רצה שמעתי את הפעמו מצלצל . היה לי ברור ששוב איחרתי , ושוב יהיה עלי לשאת בעונש , לכרוע על ברכי מעל גרעיני תירס . כל פע שאיחרתי המורה פיזרה בפינת הכיתה על הר צפה גרעיני תירס ואמרה לי לגשת ולעמוד עליה על ברכי . הכאבי היו עזי , הגרעיני ננעצו בברכי והכאב החד הגיע עד , המוח א לא התלוננתי , ידעתי שזו הענישה אותה נהוג להטיל על איחורי . מי שלא למד היטב ולא שינ את החומר הוכה בסרגל על קצות האצבעות , עונש זה היה לדעתי חמור מעונש גרעיני התירס . למזלי מעונש זה הייתי פטורה בשל היותי תלמידה מצטיינת . בתו יו הלימודי , בדרכי חזרה מביה , ס" לקחתי את אבי מהשכני ואכלנו יחד את ארוחת הצהרי שאמי שלחה מדי יו ע אחי שהגיע בערב . זכור לי כי פע רציתי להכי לעצמי אוכל , בישלתי שעועית י רוקה ע תפוחי אדמה ראשוניי שטר הספיקו להצמיח קליפה , הוספתי לתבשיל שו ושמנת מוצקה ואכלתי בהנאה רבה . השארתי מנה לאחי וולוול שייהנ ה ג הוא מהמעד שלי בבואו ללינת לילה מהחנות במפעל הסוכר , אול עד שהיגיע , לי + המעד קר , לא עמדתי בפיתוי ומדי פע ניגשתי לצלחת ו טעמתי עד . שחיסלתי בילדותי הייתי ילדה שמנמונת , עגלגלה כמו סופגניה לכ קראו לי בבית פומפוצ . בשנת הלימודי החמישית , עברנו כל המשפחה להתגורר בבית החרושת לסוכר ומדי יו הלכתי לביה , ס" מרחק של כק . מ" לאחר שסיימת י את שנת הלימודי החמישית היה זה הזמ , כנהוג במשפחתנו להצטר# ולעזור בפרנסת המשפחה . אהבתי מאוד את הלימודי ולא רציתי להפסיק , בלילות בכיתי בשקט על הכר . הייתי אז בת 11 שני בלבד , א ידעתי שיש מחסור בתקציב

סופגניה –קה '

26