סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

ימי החשיכה *ב 22 ליוני 1941 הגיעה המלחמה לאזור בסרביה ולאזור מגורנו . באותו יו + הגיחו מטוסי גרמניי והרחוב הראשי של הכפר הופצ . שמונה משפחות יהודי שגרו בו נטשו את בית ונמלטו על נפש , חלק מה הגיע אל ביתנו שבקצה הכפר ואנו נתנו לה מחסה . את דברי הער שלקחו אית הסתירו אצלנו בבויד – בעלית הגג . ההפגזות לא פסקו יומ וליל , היה מסוכ להישאר בבית . המרת# שלנו היה קט מלהכיל את כול , שכנינו האוקראיני הציעו את עזרת וירדנו להתחבא במרת# בית שהיה גדול יותר . הצבא האדו נסוג מיד ע פלישת הגרמני . משפחות רבות עזבו את בתיה והחלו לנוס לכיוו אוקראינה , לש עדי לא הגיעו הגרמני . אחי יחד ע הצבא האדו עבר דר הכפר שלנו והספקנו עוד לומר לו שלו . פחדנו מאוד מההפצצות שנחתו ללא הפסקה . המצב היה בלתי ידו , ע לא היו כלי תקשורת שידווחו על הנעשה וכל מה שבא , בא בהפתעה . אחרי יומיי רצופי של הפצצות ולילות ללא שינה , חלה רגיעה . ניצלתי את רגעי השקט הללו ועליתי הביתה , נעמדתי ליד אחת המיטות עליה היו מונחות ערמת שמיכות הפו , ומרוב עייפות השענתי את ראשי על השמיכות ומ יד תפסה אותי תנומה קלה . לפתע התעוררתי בבהלה לשמע צעקות , לא שמעתי שנכנסו לבית שני חיילי רומני , ה עמדו בפתח החדר כשלראש כובעי ובידיה רובי וצעקו לעברי , החוצה " החוצה !" מיד יצאתי בריצה והצטרפתי לאמי למזלי ללא פגע . ה ירדו למרת# וצעקו עלינו לצאת לפני שהספ קנו להתארג . יצאנו ללא צידה , אפילו נעלי לא הספקתי לנעול . ע קבוצה של כ * 18 יהודי הוליכו אותנו ליער הרחק מהכפר .

35