סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

צעדנו שעות רבות עד שהגענו לקרחת יער , + ש ציוו עלינו לשכב על האר . במעגל שכבנו בדממה רועדי מפחד על הבט , כשהפני כלפי מטה , נשענו על הידיי ב. מצב זה של שכיבה דמומה הצצתי מדי פע מבעד לזרועותי י לנעשה סביבי , ראיתי שהציבו מסביבנו תותחי . לא ידענו מה יהיה הצעד הבא אול היינו בטוחי כי מש לא נצא בחיי . בשכבי על האדמה הטרידה את מוחי המחשבה " : רק שלא אראה אות הורגי את אמי , אני מעדיפה שיהרגו קוד אות ". י במצבי כאלה קשה מאוד לאמוד את הזמ , כל דקה נראתה כמו . שעות לפתע אמרו לנו " : קומו ותברחו ." למזלנו אות חיילי רומני קיבלו הוראה להפסיק את פעולת ההרג , ה שחררו אותנו ועזבו מיד את המקו . הערב ירד והחל להחשי , מצאנו עצמנו משוחררי , א מבולבלי , מבלי לדעת היכ אנו נמצאי . חיפשנו דר לצאת מהיער , זק אחד אמר שהוא יודע את הדר . התחלנו , ללכת במהרה חשכה כבדה כיסתה את היער . הלכנו כסומא באפלה בינות , הקוצנית והסבוכה . שלוש פעמי הגענו לאותו מקו , רק כשעלה השחר וקרני השמש החלו לחדור מבעד לעצי הצפופ י הצלחנו למצוא את דרכנו החוצה . יצאנו מהיער והלכנו לעבר הכפר שלנו . מכיוו שצעדתי יחפה בתו צמחית היער רגלי נחבלו ונפצעו , הגעתי הביתה פצועה ושותתת ד . ע עלות השחר התקרבנו לעבר ביתנו , מרחוק ראינו את דלתות הבית פרוצות . כשנכנסנו עמדנו הלומי מול בית ריק בי , תנו נבזז מ המסד ועד הטפחות . מיד ניגשנו לבדוק בעליית הגג , בה הוטמנו חפצינו יקרי הער , בתקווה שלש לא , הגיעו א ראינו את הסול שניצב בפתח עליית גג וידענו כי לא השאירו דבר . הבוזזי לקחו אפילו את בעלי החיי שהיו בחצר .

הגבוהה ה לצמחיי

36