סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

. עש בקושי נית היה לראות האחד א , ת השני כול קיבלו צבע צהוב חו . נחנקנו מהעש וכדי להתגבר על הקושי יצאנו מדי פע החוצה לנשו אויר . צח מצבנו היה יחסית טוב , שמחנו על כי יכולנו לפחות להתחמ , לאנשי רבי ג זה לא היה והקור עשה בה שמות . מדי פע הגיעו אלינו שמועות על דברי נוראי שהתרחשו במח נות אחרי . זכור לי אירוע שיהודי ניסו להבריח למחנה שלנו 200 יהודי אינטלקטואלי . למחרת נודע הדבר לגרמני , ה נכנסו למחנה , הוציאו את האנשי הללו לחצר העמידו בשורה וירו בה . לנגד עינינו הרגו את כול ביד קלה . פחד גדול אחז בנו חששנו שמא יוציאו ג אותנו להו . רג הרעב הל והחמיר , הורי שלחו את ילדיה בלילות לכפרי הסמוכי לבקש אוכל מהאוקראיני , א# אותי שלחה אמא להביא אוכל . האוקראיני המקומיי נתנו לנו מעט שאריות מזו שאות בדר כלל נתנו לחזירי , כמו שאריות תפוח אדמה מבושל או דלעת , לפעמי נתנו קמח מלא וקמח תירס ממנו יכולנו להכי דייסות . היציאה בלילה לבתי האוקראיני היתה מסוכנת ופחדתי מאוד אול לא היה מנוס , באחת הפעמי בה חציתי את הואדי קבוצת חיילי רומני הבחינה בי , כשראיתי אות הייתי בהל ולא יכולתי לזוז ממקומי . ה ניגשו אלי ואמרו לי ללכת אית , נס קרה לי , למזל י בדר מקרה הגיע למקו הקצי וצווה עליה לעזוב אותי . ה היו אכזריי מאוד וקשה לתאר מה היה קורה אילו לקחו אותי עימ , מאז לא יצאתי יותר לחפש . מזו מקרה אחר בו איתרע מזלי , היה זה אצל אחד הגויי שהיה שוטר הכפר שתפרנו עבורו מעילי . הוא לקח אותי לביתו כדי לשמ ור על בתו התינוקת . משפחתו גרה בבית דו משפחתי ע בני משפחה נוספי . יו אחד באו לבקרו חבריו השוטרי . כמוב אסור היה לה לדעת שהוא מחזיק בביתו יהודיה . הוא החביאני בקיטו שמעל התנור , פתחו פנה לחדר השני . ישבתי ש מקופלת זמ

49