סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

מפוחדת למחנה . אמי שידעה כי אני בביתו של השוטר הופתעה לראותני . לאחר שסיפרתי לה , שמחה שהגעתי בשלו . האירוע היה טראומתי ותקופה מסוימת לא יצאתי מפתח המחנה מרוב פחד . כאמור מנת האוכל היומית עמדה בראש מעיינינו , לא היו לנו ש ו זכויות אפילו לא זכות הקיו , האויב שלט בגורלנו לחיי ולמוות ה התנהגו כלפינו כאלי ריבוניי יכולי *כל , , מילת המפתח היתה הישרדות וכ אחרי שכמה ימי לא העזתי לצאת , הרעב הכריע את הכ# . השוטר שידע על הנעשה במחנה קרא לי אליו שוב . אני רוצה לציי לזכות של אנשי + הכפר כי עשו מאמ , ו התייחס אלינו בידידות וחיפשו דרכי לעזור לנו , ה ראו בכ מצווה א# כי הסתכנו בכ בעצמ 'הז . נדרמי התאכזרו ג אל הכפריי . למרות הפחד חזרתי לעבוד בבית של השוטר ואשתו . כמה ימי אחרי שובי לעבודה תפסו הז ' נדרמי שלושה נערי יהודי אשר באו לבק ש אוכל בכפר והרגו אות . אמנ היה זה דבר שקרה לעיתי קרובות , אול השוטר החל לחשוש וביקש להיפטר ממני . נודע לו שמחזירי את גופותיה של שלושת הנערי למחנה לקבר אחי במזחלת והחליט להחזיר אותי ע הגופות . הוא צייד אותי במעט קמח , תפוחי אדמה וחבילת עצי , הושיב אות י על הגופות שכוסו בקש והבריח אותי באישו לילה אל המחנה . שבתי למחנה משותקת ורועדת מפחד , שלושה ימי לא יכולתי להוציא הגה , מפי גופי רעד כמו במחלת פרקינסו אאמ . השכיבה אותי על הדרגש , ניסתה להרגיעני ולחזק את רוחי הייתי בחרדה עמוקה ושקעתי בקיהיו , עד שאמי לא הא מינה שאחזיק מעמד . לאט לאט התאוששתי , כנראה שהחיי חזקי יותר .

היה זה זמ קצר לפני השחרור , באחד הימי נכנסה לחדר איש

זקנה ה

אופטימית באופייה שהתגוררה עימנו , מחאה כפיי ובחגיגיות הודיעה : " ילדי התעודדו , הרוסי מתקרבי ויהיה טוב ." הבטתי בה וחשבתי אי ",

51

Made with FlippingBook Online newsletter