סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

השמועה על בוא של הרוסי התפשטה . כול החלו לצאת מהמרתפי כמו עכברי היוצאי מהחורי כו . ל היו במצב גופני ירוד מאוד . הלומי הבטנו , מסביב מחד גיסא שמחי כי האויב ניגר ואנו חופשיי ומאיד לא ידענו לא , לפנות לא היה מי שידרי אותנו . הרוסי אמרו לנו כי אנו חופשי לחזור לביתינו . התחלנו ללכת אל המחנה הצבאי בבאלקי שהיינו רחוקי ממנו 18 , מ" ק כדי לק חת את מעט חפצינו שהשארנו אחרינו במנוסתנו ולקבל אינפורמציה כלשהי . ע חפצינו המעטי בידינו , יצאנו לתחנת הרכבת . החור# היה בעיצומו , היה זה יו סוער במיוחד , סופת השלג הצליפה בפנינו בעוצמה א לא עצרנו מלכת , הסתובבנו והמשכנו ללכת כשגבנו מופנה לאחור . כ הלכנו אחור ה עד שהגענו לתחנת הרכבת . עמדו ש רכבות משא עמוסות בטנקי ונשק . לא ידענו לא הרכבת נוסעת אול אנו רק רצינו להתרחק מהמקו הנורא הזה . כל הרכבות היו מלאות ובלית ברירה התיישבנ ו על הברזלי בי הקרונות . רק כאשר הרכבת הגיעה לאחת התחנות ירדנו וביררנו . אנו כמוב בק שנו לנסוע לכיוו בסרביה , . לביתנו ניגשנו לרכבת אחרת הנוסעת לכיוו אליו חפצנו ושוב לא נמצא מקו בקרונות , אנשי ישבו על גגות הקרונות ואנו שוב מצאנו מקו על הברזלי המחברי את הקרונות . הגענו לגבול חוטי , עלינו על רפסודה , חצינו את הדנייסטר ומש נסענו לביתנו בכ . אני ' פר זרוז

53

Made with FlippingBook Online newsletter