סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

אחרי המלחמה היה זה באביב

1944 . אחרי תלאות רבות , בהגיענו לביתנו בכפר זרוז ' אני ראינו כי משפחה אוקראינית מתגוררת בו . בעמדנו על המפת ה הביטו בנו בתדהמה . כמוב שלא נראינו במיטבנו , לגופי היתה שמלה אותה אמי תפרה מבד גס שנארג בנול ע י הכפר " יות ומשקלה היה כבד מאוד , לכולנו היה רק הבגד שלגופנו . היינו מזוהמי , שיערות ראשנו שהעש דבק בה היו בצבע צהוב חו , כ ג זקנו של דודי . " את עוד חיי " ? ה שאלו בפליאה , ה היו בטוחי כי לא נחזור . למזלנו ה פינו את הבית וא# הביאו לנו מצרכי מזו וסיר לבישול . ה תחלנו להתארג , דודי יעקב פישמ , אחיו של אבי , שכל משפחתו נספתה במחנה ההשמדה ממחלת הטיפוס , בא לגור איתנו . כיוו שהיה חייט ועסק בתפירת פרוות , השכני בקשו שיתפור עבור מעילי . תמורת עבודתו שילמו לנו במצרכי מזו . אחרי כמה ימי הצטרפה אלינו ג רוזה בת דודתה של , אמי ע מי שהיה אחר כ בעלה ז ' * יגו שמואל . לא היתה לנו מיטה עבור וה ישנו על השולח הגדול במטבח . אחרי כמה ימי קבלנו מכתב מוולוול אחי , הלכנו לקחת את המכתב ממועצת הכפר . וולוול כתב שהוא נמצא בקויבושוב . וולוול עדי לא השתחרר , הוא עבר ע הצבא האדו לגרמניה ולח בברלי ש נפצע . *ב 1944 גייסו את יעקב גיסי , בעלה של אחותי , לצבא האדו , למזלו מיד שוחרר בשל קוצר ראיה והוא מצא עבודה כאופה בבית החרושת לסוכר , במקו בו היתה החנות שלנו לפני המלחמה . אחרי המלחמה הרוסי אספו לחנות את השלל שנאס# לאחר צאת הגרמני , היה ש רכו , ש גדול שמיכות

54

Made with FlippingBook Online newsletter