סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

באנו ארצה כמעט שנתיי שהינו בקפריסי .

הגענו לנמל חיפה בינואר 1949 . הייתי בתחילת ההריו ובמש כל זמ ההפלגה חשתי ברע . כל הלילה סבל תי מאוד מהקאות , כשהגענו הייתי תשושה , בקושי יכולתי לעמוד על רגלי ונתמכתי בשתי אחיות שעזרו לי לרדת מהאוניה . יחד איתנו עלה ג בניק –) ( ב ציו ח ֹ אחיו של נ . עדי היתה מלחמה + באר . בניק שהיה רווק , גויס מיד ל ". הגנה " אריה אחיה כבר + ח ובניק שהיה באר ֹ של נ 14 שני בא להקביל את פנינו בנמל . לבניק לא נתנו אפילו להיפגש איתו , התקשיתי להבי מדוע לא נותני לו להיפגש ע , אחיו למרות חולשתי ניגשתי לחיילי בנחישות בקשתי מה לאפשר לאחי להיפגש , הייתכ ", אחרי 14 שני שלא ראו האחד את השני לא תאפשרו לה להיפגש ? " שוטר ליוה את בני ק כמו אסיר , כדי שלא ימלט חס וחלילה . הפגישה היתה קצרה ומרגשת מאוד . לאחריה מיד , הוא התבקש לחזור למקו בו התאספו המגויסי . ח לא גויס כי את הגברי הנשואי לא ֹ לשמחתנו נ . גייסו עלינו על משאית לתחנת הרכבת הסמוכה לנמל . ח בעלי ביקש ֹ אריה אחיו של נ מאיתנו לבוא לגור אצלו בחיפה . היתה לו דירת שני חדרי והוא מאוד רצה לארח אותנו לפחות לכמה ימי , א בעלי אמר " : לא שמביאי את כול ג אנחנו נל ." דמעות + ח בפר ֹ חשתי ברע והגבתי לתשובתו של נ , רציתי מאוד ח יקבל את הצעת אחיו א הוא נשאר אית בסירובו ֹ שנ . הגענו למעברת עולי , ה בבנימינ ש שיכנו את כול באוהלי . אותנו יחד ע חמישה זוגות שכל הנשי היו בהריו שיכנו במבנה נטוש . כל זוג קיבל מיטת יחיד עשויה ברזל

73