סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

היינו למשפחה סו# סו# אנחנו יחד . אל החדרו האפל שא פילו חלו לא היה בו , דחסנו בקושי את הריהוט שקיבלנו מיהודה , היתה לנו פתיליה שהבאנו מקפריסי עליה בישלתי לנו ארוחות . ח עבד בצבעות ֹ נ , נרשמתי ללידה בבית חולי ממשלתי ) לימי רמב " ( והעיקר היינו מאושרי להיות יחד . ח היה בעבודה ֹ כשקיבלתי צירי נ . לא קראתי לו ידע תי שאי ביכולתו לעזוב את מקו עבודתו . הלכתי לחברתי פייגה פישמ שגרה בקרבת מקו , בשכונת , חליסה בימי שלפני הלידה היא דאגה לי ותמכה בי . אמא שלה שהיתה אצלה אמרה לי " : א אי ל צירי כל חמש דקות אי מה למהר לבית חולי ." , חיכיתי חששתי להקדי פ ישלחוני חזרה הבי . תה שלושה ימי סבלתי כאבי חזקי ביותר . ביו בו הגעתי לרמב " חגגו את חגיגות הילד האל# , אול ע בואי הצוות הרפואי מיד קיבל אותי , והכי אותי ללידה א לא היה רופא במקו . הסתבר שהתינוק במצוקה , הראש לא היה במקו , הזעיקו רופא מהמסיבה ואחרי מאמצי וכאבי קשי יי לדו אותי בלידת מלקחיי . בננו דוד נולד ב *1 בספטמבר 1949 . עקב הלידה הקשה נשארתי בבית חולי שמונה ימי להתאוששות . אחר שמונה ימי לא הסכימו שאעשה ברית מילה בבית חולי , לכ נסעתי לאחותי שהתגוררה כבר בנתניה בבית ערבי נטוש ע אמי . ברית המילה נער בביתה של אחות . י לאחר הברית היה לדוד דימו , הדימו נעצר אול אנו דאגנו מאוד , ג המוהל דאג ומדי יו בא לבקר . ח עבד שעות רבות מצאת החמה ועד החשכה ֹ נ , הייתי זקוקה לעזרה , אמי ואחותי טפלו בי במסירות רבה . ח בא לביקור רק פע בשבועיי ֹ נ . כשדוד היה

77

Made with FlippingBook Online newsletter