סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

תאונת הדרכים

1966 , היה זה שנה אחרי מות אמי , נסעתי לבית הקברות

–ב 4 לספטמבר

ה ח תקוו לעלות על קברה . בדר חזרה הביתה , עליתי על מונית . בעיר

בפת

התחתית התנגשה בנו משאית . ישבתי במושב הקדמי ,

ושברי זכוכית רבי + חלקה הקדמי של המונית נמח מהחלונות שהתנפצו נפלו עלי וא# נכנסו לתו פי . נפגעתי קשה מאוד , שלושה שברי ביד ימי , שברי בצלעות וחת עמוק בבר השמאלית . ג רגל ימי נפגעה , ופני נחתכו משברי הזכוכית . חולצתי מהמונית ללא הכרה והובהלתי . " ח רמב " לביה מיד הוכנסתי לחדר ניתוח , יצאתי מש לאחר ניתוח של חמש . שעות הרופאי לא נתנו סיכויי רבי להתאוששות מלאה , הייתי בטוחה שאשאר נכה ואיבדתי את הרצו לחיות . אחרי שבועיי של אשפוז , בתקופת החגי נשלחתי הביתה ללא שיקו . בבית כדי לתלות את היד + ח סידר לי עמוד ע ֹ נ . רגלי השמאלית וידי הימינית עדיי היו בגבס . אחרי שלושה חודשי של שכיבה הסירו את הגבס . במש חמישה חודשי נסעתי מדי יו ע אוטובוס לחיפה לטיפולי פיזיותרפיה . התאונה הציבה בפני המשפחה שינוי בסדרי החיי . , אבי בני הצעיר שהיה ב שמונה הושפע מהמצב ונחלש בלימודי . בתחילה לא נתנו לו לראות אותי ומכ הסיק שאינני בחיי . ח ֹ בימי הראשוני הוא אמר לנ , אבא " אתה לא צרי לדבר בשקט , אני יודע שאימא לא חיה ." דוד בני הבכור , ניראה היה כי קיבל את המצב בהבנה , א זמ מה לאחר שובי הביתה כשעדיי התקשיתי

89