סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם

שבע שנים ניסו צילה ויוסף לבנות את חייהם בארגנטינה. יוסף עבד כנגר, צילה טיפלה בבית ובשני הילדים. אבל כשהיה אברהם בן שמונה ניחתה על המשפחה מכה כואבת: הילד חלה וסבל משיתוק קשה שמנע ממנו לתפקד. הוא לא הצליח ללכת, לאכול, להתלבש או ללמוד. ההורים השתמשו בכל חסכונותיהם על מנת לטפל בבנם, לקחו אותו לנוירולוג ואט אט הוטב מצבו של הילד. אלא שהמחלה לא חלפה וכעבור חודשים מספר הופיעו שוב סימני השיתוק. הפעם החליטו ההורים המודאגים לקחת את אברהם לווינה, שם ידעו שיקבל את הטיפול הטוב בסוף 1930 , אברהם היה אז כמעט בן עשר, שבה המשפחה ליבשת שעזבה. יוסף נסע לפשמיש, וצילה, שהייתה אישה חזקה ועצמאית, הגיעה עם שני ילדיה לווינה. היא שכרה חדר בביתה של משפחה יהודית ואשפזה את אברהם בבית החולים. כשצילה לא הייתה מרוצה מהטיפול, היא לא היססה, הוציאה את אברהם מבית החולים ודאגה שרופאים יגיעו לטפל בו בחדרם, עד בינואר 1931 עמד אברהם על רגליו וצילה והילדים המשיכו לפשמיש, שם חיכה להם האב יוסף. יוסף כבר הספיק לרכוש בית יפה בן שתי קומות. בקומה הראשונה פתח נגרייה והקומה השנייה שימשה למגורים. הוא העסיק מספר עובדים, אבל העסקים לא צלחו וכעבור זמן קצר החליטו בני הזוג למכור את הבית ולרכוש במקומו דירה צנועה. לאברהם כבר מלאו אז עשר, ילד חכם, תאב חיים ודעת, שדיבר יידיש וספרדית וציפה בקוצר רוח להתחיל את חייו החדשים. הוריו רשמו אותו לבית הספר הפולני שבעיר שמחצית מהתלמידים בו היו יהודים. הקליטה לא הייתה קלה. אברהם לא ידע לדבר פולנית, הוא הפסיד חודשים ארוכים של לימוד וצבר פער גדול. למרבה המזל המחנך שלו, שהיה גם מנהל בית הספר, גילה כלפיו הבנה וסבלנות. כעבור שנה כבר הודבק הפער, עוד שנה חלפה ואברהם סיים את חוק לימודיו בבית הספר היסודי.

ביותר.

שהבריא.

13