סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העולם השנייה פרצה באחד בספטמבר 1939 , עם פלישת גרמניה לפולין. כשבועיים וחצי אחר כך הגיעו הגרמנים לגדיניה והרסו את העיר ואת הנמל. הפעילות נגד היהודים החלה מיד. בשתיים בלילה עברו חיילים ברחבי העיר והכריזו בעזרת רמקולים שהתושבים היהודיים, וכן תושבים פולניים שזה מקרוב באו, צריכים להתייצב עד שש בבוקר בתחנת הרכבת. בבית משפחת ולפיש החלה המולה. צריך היה לארוז מהר, להחליט מה לוקחים ומה משאירים. תיקים ומזוודות לא היו בנמצא וצילה השיגה כמה שקים ריקים של תפוחי אדמה, אליהם נדחסו בערבוביה בגדים וחפצים אישיים. כשהגיעו לתחנת הרכבת התברר להם שהגרמנים מפרידים בין הפולנים ליהודים. המשפחה עלתה על אחד מקרונות המשא שיועדו ליהודים והנסיעה החלה, בתנאים קשים של צפיפות ובעיקר של חוסר ודאות. יוסף, שידע גרמנית, שם נפשו בכפו וניגש לדבר עם הקצין הגרמני. הילדים שלי אינם מרגישים טוב, הם צריכים טיפול, אמר לו, בבקשה תן לנו לרדת. הקצין, למרבה הפלא, הסכים. אולי הציע לו יוסף כסף, אולי לא. איננו יודעים. הוא הורה ליוסף לרדת בהיחבא מהצד השני של הרכבת, ברגע שתעצור. האב חזר לבני המשפחה וסימן להם לבוא אחריו. הם לקחו את השקים עימם, הצטופפו ליד פתח הרכבת, וברגע שעצרה ירדו ממנה ונמלטו. המשפחה מצאה עצמה בעיירה קילצה, סמוך לאזור שנשלט על ידי הרוסים. בעזרת הכסף שנותר ברשותם הצליחו לשכור חדר וחיו בו בשקט, ממעטים לצאת. כעבור כמה חודשים, בעיצומו של החורף הקר, הבינו בני המשפחה שלא יוכלו לשרוד כך. הכסף הלך ואזל, הסכנה גברה והם החליטו לעבור את הגבול לאזור הרוסי. הנהר שהפריד בין פולין לרוסיה כבר קפא ומי שרצה לעבור את הגבול יכול היה ללכת על הקרח, עד לגדה הנגדית. זה בדיוק מה שניסו בני המשפחה לעשות, אבל חיילים רוסיים שסיירו כל העת לאורך הגבול הבחינו בהם ועצרו אותם. בני המשפחה נלקחו לארמון של משפחת האצולה הפולנית פוטוצקי, שהפך לבית מעצר זמני עבור יהודים ופולנים רבים שנתפסו בעת שניסו לעבור את הגבול לרוסיה. הגברים הופרדו מהנשים ומעט הרכוש שלקחה עימה המשפחה נותר אצל יוסף ואברהם. צילה ובתה סוניה, בת שבע עשרה, נותרו בלא כלום, רק בגדיהן עליהן.
17
Made with FlippingBook - Online magazine maker