סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם

בית החולים נדד עם כוחות הצבא הרוסי וכך הגיע אברהם, בשנת 1945 , עד ברלין. מלחמת העולם השנייה הסתיימה עם כניעתה הרשמית של גרמניה במאי 1945 . אברהם שוחרר מהצבא ושם פעמיו מזרחה, לפולין, לחפש חברים ומכרים. את בני משפחתו לא האמין שימצא, הוא היה בטוח שאינם עוד בין החיים. באותו זמן החלו גם צילה וסוניה בגורייב וגם יוסף בטשקנט, לנסות לברר מה עלה בגורל בני המשפחה. יום אחד ראתה סוניה בעיתון רוסי מודעה של ארגון פטריוטי פולני, הקורא לאנשים להצטרף אליו. היא כתבה מכתב לארגון ובו פירטה את קורותיה. אותה מודעה צדה גם את עינו של יוסף, וגם הוא יצר קשר עם הארגון. כך הצליח האב ליצור קשר עם בתו ואשתו. השלושה החליפו ביניהם מכתבים נרגשים וקבעו להיפגש בגורייב.

אברהם, חייל בצבא האדום

הדרכים באירופה באותם ימים היו עמוסות במיליוני פליטים ועקורים, שניסו לשוב לבתיהם. ביניהם היו גם מאות אלפי יהודים, שארית הפליטה, המומים, כואבים, מעכלים לא מעכלים את מה שאירע להם, לא יודעים לאן לפנות, מה לעשות. לעזרתם הגיעו ארגוני סיוע, בינלאומיים ויהודיים. הם הקימו מחנות פליטים והציעו עזרה פיזית וכלכלית. ביישובים שונים בפולין הוקמו מרכזים בהם נרשמו היהודים בניסיון לגלות מה עלה בגורל בני משפחה ומכרים. גם יוסף, סוניה וצילה הצטרפו למיליוני הפליטים, שמחים שמצאו זה את זה אך גם מבכים את מותו הוודאי של אברהם, עליו לא הצליחו להשיג אף בדל של מידע.

20