סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
מלחמת העולם השנייה
בשמונה בספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את קרשניק וזרעו הרס רב. רבים נותרו ללא קורת גג ונמלטו לעיירה הסמוכה זקז'בק. כעבור שבוע, בחמישה עשר בספטמבר, נכבשה העיר בידי הגרמנים ורוב הבורחים שבו אליה. באותו יום, היה זה היום השני של ראש השנה היהודי, תפסו הגרמנים מתפללים מבית הכנסת והכריחו אותם לעבוד בפינוי ההריסות שגדשו את הרחובות. בנוסף חיללו הגרמנים את בית הכנסת ואת ארון הקודש, עקרו מצבות מבית העלמין היהודי והשתמשו בהן לסתימת בורות שנפערו בכבישים בשל ההפצצות. כעבור ימים אחדים נצטוו היהודים להעביר לגרמנים, תוך עשרים וארבע שעות, מאתיים וחמישים אלף זלוטי. במקביל הוקם גטו והוחרמו סחורות מחנויותיהם, בעיקר דברי מזון וכלי עבודה. סביר להניח שגם המכולת של משפחת סמבורסקי נפגעה כך. מספר שבועות אחר כך הצטוו היהודים לענוד על בגדיהם סרטי זרוע עם מגן דוד. רבים מהם נשלחו לעבודות כפייה. בני המשפחה הבינו שסכנת חיים מרחפת מעל ראשם. נחמיה, שהיה צעיר אמיץ והבין את המצב לאשורו, אמר להוריו שחייבים לברוח. אבל האם היססה. היא לא רצתה לעזוב את ביתה, ואולי האמינה שהמצב ישתפר. נחמיה החליט לא לבזבז זמן על ניסיונות שכנוע ונמלט ליערות. כעבור זמן מה, ניסה שוב להציל את בני משפחתו. תוך סיכון עצמי ובדרך לא דרך חזר הביתה והציע להוריו לברוח. גם הפעם הם סירבו, אך שרה החליטה להצטרף אליו והשניים ברחו ליערות. האח והאחות, שניהם בשנות העשרה לחייהם, שוטטו מספר שבועות ביערות הסמוכים לקרשניק, מתקיימים משאריות אוכל שהצליחו להשיג מפונדק אשר פעל בשולי היער. לאחר שנועצו באנשים אחרים החליטו לעשות דרכם לעבר האזור שנשלט על ידי הרוסים. הם ניסו לעבור את הגבול אך נתפסו ונשלחו לעיר צ'ליבינסק שבהרי אורל, לעבוד בבית חרושת גדול לייצור מתכות, אשר הביקוש להן גדל עד מאוד בימי המלחמה. שרה לא הרבתה לספר על שנות עבודתה במפעל. היא הזכירה עבודה קשה כמפעילת מנוף, יחס טוב ומחסור תמידי באוכל. בערבים היו העובדים מבלים יחד ורוקדים. אחד הפועלים, שהופקד על חלוקת המזון, אהב לרקוד אתה והעניק לה תלושי מזון נוספים ויחס מיוחד. כך הצליחו היא ואחיה לשרוד ברוסיה חמש שנים, עד תום המלחמה.
28
Made with FlippingBook - Online magazine maker