סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם

בשנת 1950 עברה המשפחה מעכו לדירת עמידר קטנטנה בקריית ביאליק - חדר אחד, מטבחון ושירותים. שם, בינואר 1951 , נולדה לשרה ואברהם בת. הם קראו לה רבקה, על שם אמה של שרה, והיו מאושרים. לאחר שאיבדו בני משפחה וחברים בשואה, לאחר שידעו אינספור תלאות, עבודת פרך ורעב, בדידות ופחד, הנה הם במדינה משלהם, עם משפחה קטנה ויפה שהקימו. הם ידעו שיעשו הכול למען ילדיהם. אברהם התקדם בעבודתו ומונה למנהל משמרת. בהיותו מקובל על חבריו בעבודה, נבחר לנציג המפעל בוועד העובדים המרכזי של החברה. כחבר ועד היה שותף לאחד האירועים המכוננים במשק הישראלי: כל מי שחי בארץ בשנות החמישים של המאה העשרים, זוכר את השביתה הגדולה של עובדי אתא, שביתה שהכתה גלים בתחילת דרכה של התעשייה במדינה הצעירה. השביתה פרצה במאי 1957 בעקבות סירובה של הנהלת החברה להעלות את שכר העובדים. מאחוריה עמדה מועצת פועלי חיפה בהנהגתו של יוסף אלמוגי, מראשי הסתדרות העובדים ולימים שר השיכון והפיתוח בממשלת ישראל. המדינה כולה עקבה אחר השביתה והיא עוררה הדים רבים בתקשורת. גם בביתה של משפחת ולפיש חשו בה היטב. ראשית, בשל העובדה שבמשך למעלה משלושה חודשים לא הביא אברהם משכורת הביתה, ושנית, בשל היעדרו לפרקי זמן ארוכים, בהם ניהל שיחות רבות עם העובדים ודיונים ערים עם הנהלת החברה. שני הצדדים ראו בו אדם אמין ומעשי, שבאמצעותו ניתן לגשר על הפער בין דרישותיהם המנוגדות של העובדים ושל החברה. מאה ושלושה ימים נמשכה השביתה, עד שההנהלה והעובדים הגיעו להסכם על תנאי שכר משופרים ופיטורי עובדים לייעול תהליכי הייצור. כחבר הסתדרות העובדים הוצע לאברהם להשתתף בהגרלה לרכישת דירה ב"שיכון עממי", שכונה חדשה, שהוקמה בקריית חיים על ידי חברת שיכון עובדים. שמו של אברהם עלה בהגרלה ויחד עם שרה הוחלט שמדובר בהשקעה נבונה. בני הזוג לקחו משכנתא ובשנת 1953 רכשו דירה בת שני חדרים, מבואה, מטבח קטן, מקלחון ושירותים. היא נראתה להם כארמון והם ארגנו אותה לפי צורכיהם: את פינת האוכל קבעו במבואת הכניסה, הסלון שימש גם כחדר השינה של ההורים, ובחדר הנוסף שוכנו דב ורבקה. למרות גודלה הזעיר של הדירה, תמיד נמצא בה מקום לאורחים.

35