סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם

בצנעה וביושר המשכורות באותם ימים שולמו במזומן, ובסופו של כל חודש חזר על עצמו מחזה קבוע בבית משפחת ולפיש: אברהם ושרה יושבים בלילה זה לצד זו על הספה בסלון, אחרי שהילדים כבר נכנסו למיטותיהם )הם לא ידעו שדב הציץ מדי פעם(, ומחלקים את שטרות הכסף - להחזר המשכנתא לדירה, למזון, לחשמל, למים, למיסי עירייה וכמובן קצת לחיסכון. לאחר שכל ההוצאות כוסו היה אברהם מקבל דמי כיס - חמש לירות להוצאות קטנות, סכום שבדרך כלל לא נוצל אלא צורף לחסכונות. ניהול הכספים הופקד בידי שרה, שערכה רישום קפדני של כל הוצאה והוצאה. החיים היו צנועים, מלבד המשכנתא בני הזוג מעולם לא לקחו הלוואות ומובן שאף פעם לא היה חשבונם במשיכת יתר. אפילו על קנייה בהקפה במכולת, הליך מקובל אז, הם ויתרו. מוציאים רק את מה שיש, תמיד משאירים כסף לחיסכון עבור החינוך הגבוה לילדים – אלה היו העקרונות לאורם התנהלו חייהם. נושא החינוך היה ציפור נפשם של שרה ואברהם. נסיבות החיים של שניהם לא אפשרו להם לממש את פוטנציאל הלימודים שלהם. את כל השכלתם רכשו בכוחות עצמם, כולל קרוא וכתוב בעברית, בעזרת הספרים "אלף מילים" והעיתון היומי המנוקד "אומר". מששלטו בשפה החלו לקרוא את עיתון הפועלים "דבר". את ההשכלה שאותה לא זכו לרכוש, הם רצו להעניק לילדיהם. גם דב וגם רבקה היו תלמידים חרוצים, שלמדו בכוחות עצמם. את הכישורים לכך הרי קיבלו מההורים. אברהם הסתפק בהשגחה ומדי פעם הציץ להיווכח שיש מחברות, שהכתב ברור, ששיעורי הבית נעשים. לימי הורים הקפיד תמיד להגיע. חוק חינוך חובה בתיכון טרם הונהג אז במדינה, וההוצאות הכספיות לכל שנת לימוד בתיכון היו גבוהות. אך אברהם ושרה היו נחושים בדעתם לאפשר לילדיהם לימודים בתיכון, וכבר כשהילדים למדו בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, נפתח עבורם חשבון חיסכון בקופה שהקימה עיריית חיפה. הקופה נקראה "חסך" ומדי חודש הופקד בה הסכום הנדרש להמשך הלימודים בתיכון. חטיבות ביניים לא היו קיימות אז. לאחר שהחל דב את לימודיו בתיכון, הורחב חוק חינוך חינם גם לתיכון וההורים כבר לא נדרשו

42

Made with FlippingBook - Online magazine maker