סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם

אשת חיל

עם המעבר לקריית מוצקין מצאה שרה עבודה כמטפלת בילדים אצל משפחת שמש, שגרה בשכנות. תוך זמן קצר נוצרה חברות קרובה בין שתי המשפחות. כך היה תמיד, בכל מקום אליו הגיעה שרה: היא משכה אליה אנשים בזכות אופייה החם והעליז, שמחת החיים המידבקת שלה והאופן בו התעניינה באחרים ודאגה להם. מחייהם בקריית ביאליק, בקריית חיים ולבסוף בקריית מוצקין, ליקטה שרה חוג חברים שנהג להיפגש באופן קבוע בערבי שבת. הקשרים בין חברי הקבוצה נמשכו עשרות שנים. הם נפגשו לערבי ריקודים ומשחקי קלפים, בכל פעם בבית אחר. בפורים ערכו מסיבת תחפושות ובחנוכה הדליקו נרות. שרה הייתה הרוח החיה, מנהיגת החבורה, הקפידה על רציפות המפגשים ויזמה אירועים מיוחדים. גם שנים אחר כך, כשהגיעו לדיור המוגן, הפכה במהרה לדמות בולטת בקרב דיירי המקום בזכות אופייה החברותי. שרה הייתה עקרת בית למופת וניהלה את הבית ביד רמה. לצד רישום ההוצאות הקפדני ושימוש נבון ואחראי בכסף, שמרה תמיד על בית מצוחצח ומאורגן למופת. גם מילדיה דרשה סדר וניקיון, בעיקר מרבקה, אבל גם דב זכה אצלה לשיעור בשטיפת רצפות. הדרישות הקפדניות שלה גרמו לא אחת לחיכוכים, אבל דבר לא עזר. שרה הייתה מחנכת קשוחה. מהילדים נדרש לעזור בבית ולשמור על סדר וניקיון. מובן שאסור היה לקלל, ואל המבוגרים הם נדרשו לפנות בכבוד . כשחמותה צילה עברה לגור בביתה, השכילה שרה ליצור עימה מערכת יחסים מכבדת ויפה, דבר שלא היה מובן מאליו. שתי הנשים היו דעתניות, נמרצות, ישירות, דמויות שמרכזות סביבן את בני המשפחה. למרות זאת הן הצליחו לגשר על חילוקי הדעות שהתעוררו ביניהן לא אחת, ולמדו להסתדר זו עם זו. במשך שנים טיפלו שרה ואברהם בסבתא צילה במסירות רבה, עד לפטירתה בשנת 1975 . עם השנים למדו דב ורבקה שאמם סבלה מבעיות רפואיות שונות, אך תמיד הקפידה להסתיר זאת מפניהם. לאחר שעברה ניתוח להסרת גידול ממאיר מראשה, נהגה לנסוע לבדה באוטובוס לטיפולי הקרנות בבית החולים רמב"ם בחיפה. היא מעולם לא התלוננה ולא ביקשה עזרה, והדבר נודע לרבקה ולדב רק שנים אחר כך.

46