סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
אברהם יקר שלנו
רק לפני שבעה חודשים עמדנו כאן, עצובים ודומעים, בלוויה של שרה רעייתך, שהייתה שותפתך הנאמנה לחיים במשך למעלה מששים וחמש שנה. קשה להאמין שאחרי תקופה קצרה כל כך אנחנו נמצאים כאן שוב, הפעם כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה. כל חייך היית ג'נטלמן אמיתי, במובן הישן והטוב של פעם. תמיד דאגת לאחרים ולא לעצמך. תמיד חשבת רק איך לא לפגוע באף אחד, לא להיות לטורח על אף אחד, לא לגרום דאגה לאף אחד. לא היית דברן גדול, את הדיבורים השארת לאישתך. גם את רגשותיך שמרת בדרך כלל בבטן, אבל תמיד היית איש של עבודה ועשייה. היו לך ידי זהב, הכול ידעת לעשות לבד ואת הכול למדת בכוחות עצמך. אני זוכר עד היום את כל הפעמים שהתגייסת ובאת לעזור לנו להתארגן בדירות שעברנו אליהן במשך השנים – לתלות טפטים בדירה ברמת גן, לבנות מדפים לדירה ברמת השרון, לתכנן, לבנות ולהרכיב את חדר הארונות בדירה שלנו ברעננה. בשביל המשפחה תמיד היית מוכן לעשות הכול, ושום דבר לא היה קשה מדי בשבילך, למרות שעבדת כל השנים, עד לפרישתך, בעבודת משמרות קשה ומתישה. האופניים היו כלי התחבורה שבו השתמשת כדי לנסוע לעבודה וחזרה, או לכל צורך משפחתי אחר. תמיד דאגת, יחד עם שרה, שלמשפחה לא יחסר דבר, שהילדים יקבלו חינוך טוב ויזכו להשכלה אקדמית, שיהיה להם כל מה שיש לילדים אחרים בסביבה, גם אם משמעות הדבר הייתה שאתם צריכים להצטמצם ולחסוך פרוטה לפרוטה מההכנסה הצנועה שלכם. השנים האחרונות לא היו קלות לך. ההידרדרות במצבך הפיזי הקשתה עליך מאוד. אתה, שהיית תמיד אדם פעיל ועצמאי, התקשית למצוא את עצמך במצב של חוסר אונים ותלות באחרים. למרות זאת, אף פעם לא קיטרת ולא דרשת לעצמך יחס מיוחד. תמיד קיבלת בשלווה ובשקט המאפיינים אותך את כל מה שעבר עליך. אני חושב שזו אחת הסיבות שבגללן כל אנשי הצוות, וגם כל יתר הדיירים בבית האבות בנווה אפעל, כיבדו אותך ואהבו אותך. פטירתה של שרה הייתה אבידה קשה עבורך, למרות שכדרכך לא החצנת את הרגשות שלך.
62
Made with FlippingBook - Online magazine maker