סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
עבור שני ילדיהם, ואחר כך גם עבור בני זוגם והילדים שנולדו להם, היוו אברהם ושרה דוגמה אישית ומודל לחיקוי. שניהם היו אנשים חרוצים, ישרים, צנועים וערכיים. אברהם, למרות שהיה שקט ומופנם ולא דיבר על רגשותיו, ידע לרקום יחסים מצוינים גם עם עמיתיו לעבודה, גם עם השכנים וגם עם בני המשפחה המורחבת. שרה, שהייתה תמיד הגורם שאיחד סביבו גם את המשפחה וגם את החברים, לא הסתפקה רק בכך. הייתה בה גם חמלה רבה כלפי אחרים, היא תרמה לנזקקים והתגייסה לעזרה כשצריך, אם בכסף, אם בעצה טובה ואם בהשגת בגדים או אוכל. "צריך להתחלק עם מה שיש, גם כשיש מעט", נהגה לומר. שניהם בנו את עצמם בעשר אצבעות, אחרי שעברו את מוראות השואה והגיעו ארצה חסרי כל. הם הקימו משפחה ופרנסו אותה בכבוד, הם ניהלו בית חם וחיי חברה תוססים, ומעולם לא דיברו על החוויות הקשות שעברו בשואה. רק לעת זקנה ניאותו סוף סוף לספר מה עבר עליהם, ורק בערוב ימיהם, בדיור המוגן, הצטרפו לקבוצת תמיכה של ארגון "עמך" ועיבדו סוף סוף את החוויות שעברו עליהם במלחמה. המשפחה שהקימו וההתעקשות שלהם לשמור עליה חמה ומאוחדת ושמחה – זאת הייתה נחמתם על בני המשפחה שנרצחו, הנעורים שנקטעו והחיים שנהרסו. הם הצליחו, למרות העבר הקשה, לשמוח במשפחתם, במדינה שהיו שותפים להקמתה, בחיים שהצליחו ליצור לעצמם.
והם נפטרו מוקפים אהבה.
65
Made with FlippingBook - Online magazine maker