פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)

לאחר כחצי שנה נכנסו אנשי הגסטאפו לעיירה והכול השתנה. נערות צעירות אולצו לעבוד בבית חרושת לנשק בסקרז’יסקו קמיינה. כל משפחה הייתה חייבת לשלוח לפחות נציג צעיר אחד לעבודה בבית החרושת, עליה כמובן לא שולם שכר. משפחתי החליטה לשלוח אותי ולא את אחותי, מכיוון שהייתי ילדה ואילו אחותי הייתה בחורה, והורינו חששו שתיאנס. עבדתי במשמרות של שתיים עשרה שעות ביום ליד מכונה לייצור כדורים לאקדחים. לאחר תקופה קצרה הועלו בפנינו שתי אפשרויות: להישלח לטרבלינקה אשר הוצגה בפנינו כמחנה עבודה חקלאי אשר בו תנאים משופרים, או להישאר במחנה עבודה שהוקם בסקרז’יסקו קמיינה ולהמשיך לעבוד בבית החרושת בו עבדנו. היו אשר בחרו בטרנספורט לטרבלינקה, שם נספו. אבי החליט שיהיה בטוח יותר להישאר במחנה העבודה שם זקוקים לנו לצורך ייצור נשק, מאשר להישלח למקום בלתי ידוע שאין לנו מושג מה קורה שם באמת. החלטתו התחזקה בעקבות סיפורם של שני ניצולים אשר ברחו מטרבלינקה, הגיעו לעיירה שלנו וספרו לנו כי מתבצע שם רצח המוני. הם ספרו על תאי גזים ועל משרפות. מרבית האנשים לא האמינו לסיפורים, אשר נשמעו הזויים לחלוטין, אולם אבי בחר שלא לקחת את הסיכון.

-10-

Made with FlippingBook flipbook maker