פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)

1944-1942 השנים הייתה שנה קשה מאד. היה רעב נוראי, קור אימים ומחלות. באחד 1942 הימים בחרו באימי ובי לעבודה במטבח. היה עלינו לקלף תפוחי אדמה עבור ארוחתם של הקצינים. לרגלי נעלתי מגפיים ענקיים. כל מגף יכול היה להכיל ללא קושי לפחות את שתי כפות רגלי. תחבתי כמה תפוחי אדמה למגפיים. זה היה מסוכן מאד. לו היו תופסים אותי הייתי חוטפת מכות רצח במקרה הטוב, או מוצאת להורג במקרה פחות טוב. הרעב היה גדול כל כך, שהייתי מוכנה לקחת את הסיכון. למזלי לא בדקו את מגפיי. במקרה זה ובמקרים נוספים, שערי הבלונדיני ומראי הארי עזרו לי מאד. פעמים רבות לא החמירו איתי ולא בדקו אותי בקפדנות בזמן הביקורות. היו שאמרו כי אין מצב שאני יהודיה, מה גם ששם נעוריה של אימי היה הימלבלאו שזה שם גרמני מובהק. המצב החמיר מיום ליום. כל כמה ימים נערכו סלקציות והמונים נשלחו להשמדה. באחד הימים אחותי סטפה הוכתה מכות רצח בטענה שהתרשלה בעבודתה. אנשי היודנראט הלשינו שיש בארגזה כדורי רובה פגומים.

-25-