פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)

לחולים מעט לחם או מוסיפים להם מחצית כף מרק בזמן חלוקת האוכל.

אימי, אשר חששה כי אחותי ואני לא נשרוד ברעב הנורא, נתנה לנו את מנת הלחם הדלה שלה. כעבור זמן קצר, הבחנו שאימי התנפחה מחוסר מזון. אחותי אשר הייתה יפה מאד, נענתה לחיזוריו של השוטר היהודי הממונה על חלוקת המזון, אשר התאהב בה, והוא בתמורה, הגדיל את מנות המזון שלנו באופן משמעותי. לפנות בוקר על מנת לצאת לעבודה, ראינו עשרות גופות 4 - כשהתעוררנו ב קפואות שרועות על האדמה. הקור היה נוראי, ולא היו לנו בגדים. מלבד המוני האנשים אשר נשלחו מדיי כמה ימים להשמדה, המונים מתו מרעב, מקור וממחלות. המוות היה בכל פינה. הסתיימה. 1942 לא הביאה בשורות טובות. להיפך. המצב הלך והחמיר. 1943 שנת הגיע משלוח של אנשים מלודג’. חלקם נשלחו לעיירה הלם הסמוכה 1943 בינואר ושם נרצחו, וחלקם הובאו למחנה שלנו. על השמירה במחנה הופקדו חיילים אשר נפצעו בשדה הקרב, ואוקראינים אנטישמיים. רבים מהם היו סדיסטים, והתעללו בנו בכל הזדמנות. העונשים אשר ניתנו על כל “עבירה” קטנה היו מחרידים.

-28-