פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)
לאחר הליכה ממושכת הגענו לכפר קטן. מצאנו אסם נטוש וריק ונכנסנו אליו. ישבנו שם שעות, קפואים מקור ורעבים, עד אשר אחד מאיתנו הציע לגשת לאחד הבתים, לדפוק על הדלת, לבקש מחסה ברפתות, בהן יש לפחות קש בו ניתן להתכסות, ואולי אף מעט מזון. הוא התקבל בסבר פנים יפות. אנשי הכפר אם מתוך פחד או מתוך רחמים אפשרו לנו לישון ברפתות. היה לנו שם חם ונעים. נשות הכפר בשלו עבורנו בסירי ענק מרק תפוחי אדמה. זה היה המרק הטעים ביותר אותו אכלתי בחיי. לאחר שאכלנו ושבענו לקחו אותנו הגברים למקום בו שהו החיילים הרוסים. החיילים קבלו אותנו יפה. חייל אחד אפילו נתן לי שוקולד. הם אפשרו לנו לגור בבניין אשר שימש כמפקדה גרמנית, ואשר בו היו מיטות ושמיכות. הייתה לנו קורת גג, אך לא היה מזון ולא היו בגדים. לא ידענו מה לעשות. החלטתי לצאת לרחוב ולנסות למצוא דבר מה לאכול. בעודי משוטטת פתאום חייל רוסי אחז בידי וניסה להוביל אותי למקום כלשהו. צעקתי אליו בפולנית “עזוב אותי, מה אתה רוצה ממני? “ הוא דבר אלי ברוך. ברור שלא הבנתי אף מילה, אך הוא סימן לי בידיו שאבוא איתו, והלכתי. החייל הרוסי לקח אותי למחסני המזון של הצבא, משם הוציא עבורי שני גושים ענקיים של גבינה
-36-
Made with FlippingBook flipbook maker