פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)
. החורף היה 1945 התייבשו, לבשנו אותם רטובים. יש לזכור שהיה זה ינואר קשה מאד, והקור בלתי נסבל. למזלנו היו לאימי, לאחותי ולי מעילים אשר אבי תפר לנו לפני המלחמה. הגרמנים אמנם לקחו את הפרווה אשר הייתה תפורה בפנים, אך לפחות השאירו את המעילים ברשותנו. המעילים הללו הצילו אותנו בימים הקרים. היו יהודים אשר פרצו לחנויות של גרמנים, וגנבו משם בגדים. הם עשו זאת כיוון שלא היו להם בגדים ומזון ואולי גם כדי לנקום בגרמנים. את הבגדים העודפים מכרו ולעיתים חלקו לנו חינם. כך קבלתי את השמלה החדשה הראשונה שהייתה לי לאחר המלחמה. הייתה זו שמלת צמר חורפית אשר עזרה לי לעבור את התקופה הקרה. היו גם תקריות משעשעות אשר נבעו מכך שלא ידענו רוסית, והם לא ידעו פולנית. אחת הבחורות שעבדו שם, הייתה תמיד חייכנית, עליזה ומשעשעת. היא ידעה רק מילה אחת ברוסית, “כן”, ולכל אשר שאלו אותה, ענתה כן. באחד הימים חייל רוסי שאל אותה אם יוכל לבוא אליה בלילה. כהרגלה ענתה כן. הבחור טיפס לחדרה ונכנס דרך החלון. הבחורה המבוהלת פרצה בצרחות. להמון אשר התאסף שם בעקבות צרחותיה, חזר החייל המבולבל ואמר: “אז מדוע היא אמרה לי כן?”
-38-
Made with FlippingBook flipbook maker