פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)
הגברים היהודים אולצו לנקות את מגפי הקצינים בעזרת לשונם. באחד הימים תפסו את אבי ברחוב. הוא נלקח למפקדת הגסטאפו ושם אולץ יחד עם יהודים נוספים ללקק את נעלי המפקדים עד אשר יבריקו. מפעם לפעם חבטו בהם הגרמנים, בעטו בהם והתגלגלו מצחוק. לאחר האירוע אבי התמוטט נפשית. הוא היה אדם גאה. ההשפלה שיתקה אותו. הוא חשש פן ייתפש שנית, לכן סרב לצאת מהבית, לא הצליח לתפקד ולא ישן בלילות. אימי, אחותי ואני נעלנו את אבי בכל לילה בבית על מנת שלא ייקחו אותו ל”עבודה”, והלכנו לישון בבית שכנינו בו לא היו גברים. גם מזון היה חסר. על מנת להשיג כיכר לחם צריך היה לעמוד במשך שעות בתור. יהודים לא הורשו לעמוד בתור ללחם. הבודדים אשר העזו, הוכו וגורשו בבושת פנים. מאחר והייתי היחידה במשפחתי בעלת חזות ארית, למרות היותי בת שתים עשרה בלבד, הוטל עלי להביא לחם. קמתי בכל לילה בשלוש לפנות בוקר, ועמדתי שעות בתור. בשל שערי הבהיר ועיני הכחולות איש לא חשד כי אני יהודיה, עד אשר אחת משכנותי היהודיות, אשר צרה עינה בלחם שהשגתי מדי יום, הלשינה עלי, וגורשתי מן התור בחבטות ובגידופים. למזלי הייתה לי חברה גרמניה אשר מדי פעם הייתה לוקחת לחם עבורנו, ולעיתים הצלחנו להשיג לחם בשוק השחור. כך שרדנו.
-8-
Made with FlippingBook flipbook maker