פרוייקט סיפור חיים - מהשרדות.... לצמיחה מאת: נג'ה שנצר (ויצבורט)
אי אפשר היה להמשיך כך לאורך זמן. השכנה, אשר איתה היינו מיודדים, ובביתה ישנו, הציעה שניסע לעיירה סוכדניוב בה נולדה, אשר אליה אנשי הגסטאפו טרם הגיעו. עיירה קטנה זו נשלטה ע”י אנשי הצבא הגרמני, אשר יחסם אל היהודים היה סביר. אחותי סטפה ואבי נסעו לשם על מנת לבדוק אם ניתן יהיה להתגורר שם, ואימי ואני נשארנו לשמור על הבית ועל הרכוש. אט אט אבי התארגן במקום, שכר חדר למגורים, קנה מכונת תפירה, והחל לעבוד כחייט. העיירה הייתה קטנה והאנשים עניים למדיי ולכן רוב עבודתו הסתכמה בתיקונים ובחידוש בגדים ישנים. הוא לא הרוויח כסף רב אך הכנסתו אפשרה לו לכלכל את המשפחה. אימי ואני הצטרפנו אליו ואל אחותי ומצבנו היה סביר כל עוד אנשי הוורמכט שלטו במקום. מדי פעם הייתי הולכת עם חברתי הפולנייה לקטוף פירות יער, על מנת להעשיר את התפריט הדל. באחד הימים נתפסנו. הגרמנים היו בטוחים שחברתי יהודיה כיוון שהייתה כהת שער ועיניים, ולכן עצרו אותה, ואותי שחררו. כמובן שברגע בו הבינו כי טעו, נתנו לה ללכת. כיוון שמשפחתה הייתה עשירה ומכובדת, לא הענישו אותה על כי התרועעה עם יהודיה.
-9-
Made with FlippingBook flipbook maker