תיאטרון חיפה - סווינג - מחזה מוזיקלי

פרופסור דבורה ברנשטיין - סוציולוגית והיסטוריונית חברתית, כלת פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה

גם מצוקת מגורים אפיינה את הישוב העברי בתל־אביב המנדטורית. במשך כל שנות המנדט הבריטי בארץ־ישראל, ובמיוחד בשנות הארבעים, על רקע המלחמה באירופה, נעצרה כמעט לחלוטין הבנייה למגורים וניכר היה מחסור קשה בדיור. בשל המחסור נוצרה צפיפות רבה בדירות מושכרות. לא אחת נאלצו שוכרים לחלוק לא רק דירה משותפת אלא אף חדר משותף. נשים רווקות נהגו לחלוק חדר או לשכור מיטה בדירה שכורה. מטבע הדברים, גם לתרבות הפנאי היה מקום מרכזי בחיי הישוב. אפשרויות הבילוי היו מגוונות ובתי־הקפה היו אחד המוקדים המרכזיים בהם. התרבות המערבית, שאותה זנחו היהודים מאחור כשעזבו את אירופה, הייתה פופולרית מאוד גם בתל־אביב וברבים מבתי־הקפה הושמעה מוזיקה מערבית בסגנונות שונים ומקובל היה גם לרקוד. בתי־קפה אלה היו מקום בילוי של גברים ונשים גם יחד, ואולם, כיאה לחברה השמרנית שרווחה אז, נשים אשר פקדו אותם לבדן היו זוכות בדרך־כלל למבט עוין וביקורת חברתית. לביקורת נוקבת במיוחד זכו נשים רווקות אשר היו מתרועעות עם חיילים וקצינים בריטים. שלילה גורפת עוד יותר הופנתה כלפי נשים צעירות יהודיות אשר התרועעו עם גברים ערבים. המחזה "סווינג" מעניק מבט מפוקח אל תרבות בתי־הקפה הזו, מתמקד בנשים הצעירות אשר עובדות בו ובלקוחות הערבים, הבריטים והיהודים האמידים הפוקדים אותו. באמצעות המתרחש בקפה "ריץ" הצופה לומד להכיר מעט את המתח הרב שפקד אז את הארץ ואת מורכבות היחסים בין הקבוצות המגוונות בחברה. (ההשראה למחזה) קפה לורנץ ברחוב אילת־פינת רחוב שלוש בתל־אביב. את בית־הקפה הקים פרנץ 20 קפה לורנץ היה בית־קפה שפעל עד אמצע המאה ה- 1925 לורנץ, חבר בקהילת הטמפלרים הגרמנית. המקום שימש כבית־קפה, בית מרזח, אולם אירועים למסיבות ומופעי תיאטרון. ב נבנתה קומה שנייה והיא שימשה להקרנת סרטי קולנוע. בזכות מיקומו באמצע הדרך בין תל־אביב ליפו ובגלל בעלותו הגרמנית הזרה היה המקום פופולרי מאוד הן בקרב בני היישוב יהודים וערבים, הן בקרב חיילים וקצינים בריטים והגרמנים הטמפלרים עצמם והם פקדו אותו ערב־ערב. אפילו הסופר ש"י עגנון הזכיר אותו בספרו "תמול שלשום". עד לגירושם של הטמפלרים מן הארץ, במהלך מלחמת העולם השנייה, את בית־הקפה ניהלה רוב הזמן משפחת לורנץ, בשיתוף את דמי 1948 מסעדנים יהודים. עם גירושם מהארץ את בית־הקפה המשיך להפעיל המסעדן מקס רפופורט, אשר שילם עד לשנת השכירות לנאמן של משפחת לורנץ.