תיאטרון חיפה - סווינג - מחזה מוזיקלי

שיחה עם אמיר לקנר, מנהל מוזיקלי להקים לתחייה את המוזיקה של שנות הארבעים

איך בונים מוזיקה למחזה מוזיקלי שכזה? אחד הדברים המהנים ביותר ביצירה "סווינג" הוא מועדון בתוך תיאטרון. מצד אחד, זו הצגה מוזיקלית שהשירים בה שזורים בתוך העלילה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה, מתכתבים איתה, עם ההתרחשויות והדמויות, ומצד שני, העלילה עצמה מתרחשת בתוך מועדון והיה צורך לבנות את המועדון ולברוא אותו מהבחינה המוזיקלית. זה הציב אתגר לא פשוט אבל מהנה מאוד. היה לי חשוב מאוד לבנות תזמורת חיה ולא מוזיקה מוקלטת והתעקשתי על כך. בניתי תזמורת של חמישה נגני ג'ז מדופלמים – מתופף, קונטרבסיסט, פסנתרן, חצוצרן וסקסופוניסט. הם מנגנים בכלים אקוסטיים, ללא כלים אלקטרוניים או דיגיטליים, ללא מחשב וללא אפקטים ומניפולציות המקובלות היום. זהו הרכב וזוהי מוזיקה הנאמנים למוזיקה ולמועדונים של פעם, כפי שהיה בבתי־הקפה של שנות הארבעים. הרכב הנגנים המוכשר מלווה את הזמרות בהופעות שלהן אבל גם את הרמן, שאותו מגלם השחקן דניאל סטיופין, בקטעי הסטנד-אפ שלו על הבמה במועדון.

איזו חוויה צפויה לצופים בקהל? אני מקווה שהצופה ישמע את הקלאסיקות המוזיקליות האלמותיות הללו באור מעט שונה משהוא מכיר ויקשיב למילות השיר באופן אחר מכפי שהורגל, בהתאם להתרחשויות על הבמה. איך מצליחים להחיות במאה העשרים ואחת מוזיקה של שנות הארבעים של המאה הקודמת? אחת המשימות המאתגרות בעת הליהוק של הזמרות הייתה ליצור עמן את האווירה והצבע של התקופה ההיסטורית, של תחילת שנות הארבעים, על ההרכבים המוזיקליים הגדולים של התקופה – של שירה צפופה בקולות, של אנגלית מהירה ומוזיקה ג'אזית של גרשווין וברלין. היינו צריכים לצלול עם התזמורת ועם הזמרות לתקופה היסטורית מרתקת מן הבחינה המוזיקלית ועם־זאת לצלוח את מבחן הזמן ולנסות לגעת בשירים אלה בכלים ובזווית של היום, שמונים שנה אחרי. לשם כך הכנסתי מעט מודולציות קלות שאני אוהב להכניס, שבירות קטנות של הטקסט ואפילו, פה ושם, מעט אלקטרוניקה. אלה משיכות מכחול קטנות שאני יכול לעשות היום כדי להתאים את המוזיקה לימינו. עם־זאת, הקפדנו לשמור על נאמנות מלאה לתקופה.