קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 249 מאי 2015

קריאה להעצים את לימודי החינוך הגופני בישיבות התיכוניות ובאולפנות

קשר מאמר 30

לומדים שיעורי חינוך גופני בקביעות; במוסדות לימוד אחרים שיעורי החינוך הגופני מסתכמים בשיעור שבועי בודד, למרות הנחיות משרד החינוך המחייבות את בתי הספר להקצות שתי שעות לימוד שבועיות, בימים שונים. תופעה מדאיגה אחרת היא התופעה הרווחת של ביטול שיעורי החינוך הגופני לצורך תגבורים במקצועות חשובים יותר, כביכול. לא פעם הסיבה לצמצום שיעורי החינוך הגופני היא כלכלית. יש מנהלים המשתמשים בשעות ההוראה, הניתנות להם למימון שיעורי החינוך הגופני, לצרכים אחרים. תופעה מסוימת שיש להזכירה בהקשר זה היא שבחלק גדול מהשיעורים לחינוך גופני מספר התלמידים המשתתפים בפועל הוא נמוך ביותר. בעיקר מדובר בתלמידים בשכבות הבוגרות יותר. לא פעם התלמידים אינם משתפים פעולה כנדרש ולא פעם הם חסרי מוטיבציה. מה הן הסיבות שהובילו למצב שנוצר? חלק מהיחס כלפי החינוך הגופני בחברה הדתית קשור, ככל הנראה, ליחס הדואלי שביטאו חז"ל לפעילות גופנית, ולתפיסות שקשרו את הספורט כסמל לתרבות המנוגדת ליהדות, שכונתה "תרבות יוון". התמקדות בגוף האדם לשם פיתוח וטיפוח היא עדיין דבר שנתפס בעיני רבים כשייך ל"תרבות יוון" ולעבודה זרה. הפעילות הגופנית נתפסת אפוא כרחוקה כרחוק שמים מארץ מאורח החיים הדתי הראוי. היטיב להגדיר את הבעיה יחיאל אהרון אליאש, מייסד ארגון הספורט הדתי "אליצור" בדברים שאמר על יחס הרבנים לספורט, בדצמבר 0491: "דורות על דורות התרגלו למחשבה שאין למזג תורה וספורט, וגם כעת קשה להם לעכל את המזיגה הזאת".

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות במחלקת כושר קרבי בצה"ל העלו כי חלה ירידה עקבית בכושרם הגופני של בני הנוער בעשור החולף. הסיבות לירידה המתמדת בכושר הגופני של ילדינו רבות ומגוונות, אך בהחלט אפשר לקשור ישירות בין הירידה בכושר הגופני לבין אורח החיים ותרבות הפנאי של בני הנוער. אם בעבר היו ילדים רבים פעילים במהלך היום, החל בצעידה היום-יומית לבית הספר, המשך במשחקי תופסת ודומיהם ובמשחקי כדור שונים בהפסקות שבין השיעורים בבית הספר, וכלה בכך שבשעות אחר הצהריים היו מגרשי הספורט השכונתיים מלאי ילדים משחקים, הרי כיום תרבות הפנאי המרכזית של ילדינו כוללת שעות ארוכות המועברות בצפייה במסכים – ניידים ונייחים. נתון מדאיג נוסף הוא שמספר הילדים הפעילים בחוגי הספורט בישראל הוא הנמוך ביותר בקרב המדינות המפותחות. על נתונים אלה יש להוסיף את התזונה המערבית שילדינו צורכים. ברובה הגדול של תזונה זו יש מזון תעשייתי מלא סוכר ועתיר קלוריות. אין ספק שהמציאות הקורמת עור וגידים לנגד עינינו צריכה להדאיג מאוד את קברניטי המדינה, את הממונים על מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, וכמובן, את כל מי שמגדל ילדים במדינת ישראל. חשיבות הפעילות הגופנית לבריאותם הפיזית של ילדים ומתבגרים ולבריאותם הנפשית היא חיונית וכבר הוכחה במחקרים רבים. משיחות עם מורים לחינוך גופני המלמדים במסגרות החינוך הדתי, ומניסיוני האישי כמורה לחינוך גופני, עולה תמונה מדאיגה של דחיקת החינוך הגופני בבתי הספר לשוליים הבית-ספריים. בחלק ממוסדות החינוך הדתי התלמידים אינם

שלומי גולדברג מורה לחינוך גופני תיכון הימלפרב ירושלים

תלמידים רבים המתקשים בשיעורים הרגילים מסיבות שונות ומגוונות יכולים "להמציא את עצמם מחדש" בשיעורי החינוך הגופני ולהיתרם מהם