קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 251 יולי 2015
פיה נקבעות, במידה רבה, התפיסות הסובייקטיביות, העמדות וכן ההתנהגויות של התלמידים ושל המורים. התהליך הלימודי הרצוי מתרחשהודות לפעילות גומלין שבין המורה לבין התלמיד, כדיאלוג הנבנה בין בני אדם, ולא כאילוץ של כוח חיצוני. המושג "דיאלוג" עולה בשנים האחרונות בפרקטיקה המקצועית בהוראה, ומבטא יחסים שוויוניים יותר האמורים להתקיים בין מורים לתלמידים. יחסי הגומלין בין המורה לתלמידיו הם מורכבים. לתלמידים יש השפעה רבה על התנהגות המורים. מורים ותלמידים נתונים בפעילות גומלין שבה שני הצדדים משתתפים יחד, והם נושאים ונותנים על הגדרותהמצב הקיים, וכך לכל צד ישחשיבות בהגדרת המצב והשותפות המתהווים. גורמים שונים עשויים להשפיע על פעילות הגומלין בכיתה. ממחקרים עולה שתלמידים בעלי הישגים טובים זוכים לעתים בהזדמנויות רבות יותר להשתתפות פעילה בכיתה, והם מקבלים זמן רב יותר לענות על שאלות המורה. המורה מרבה לשבח אותם על תשובות נכונות ומפחית בביקורת כלפיהם, לעומת מנהגו כלפי תלמידים חלשים יותר. המורה הוא מנהיג האחראי לכל מה שנעשה בכיתה בפני מערכת החינוך וההורים, הוא מבצע את החלטות מערכת החינוך על תוכני השיעורים וכן מממש דרכי הוראה והערכה. לרוב המורה משפיע על עיצוב תהליכים חברתיים והמבנה החברתי של הכיתה. בהיותו מורה ומנהיג הכיתה ביכולתו להשפיע על התנהגות התלמידים כלפי תלמידים אחרים ועל עמדותיהם זה כלפי זה. המורה גם אחראי ליחסים חברתיים, להיררכיה הלא פורמלית וליצירת קבוצות אחרות, לרמת התחרות ולמידת שיתוף הפעולה. המורה אינו נבחר למנהיג או למורה בידי הכיתה, אלא מקבל את התפקיד על סמך מינוי חיצוני שעליו אין לתלמידים שום יכולת השפעה. קבוצת הכיתה היא אחת מקבוצות הגיל המשמעותיות למשתתף בהן, ולאקלים החברתי השורר בה השפעה ניכרת על תפקודו של כל פרט בתוכה. ראיית הכיתה כקבוצה מצריכה התייחסות לקשרים בין אישיים, לאחריות הדדית ולמעורבות בחיי הקבוצה. גדילתם והתפתחותם של בני הנוער מושפעות מאוד מהתנסויות בקבוצת בני הגיל שלהם. התנסויות אלו תורמות תרומה משמעותית לתפיסת הפרט את הקבוצה, לתפיסת מעמדו בתוכה ולתחושת הנוחות שלו בה. הצורך בשייכות, הצורך באהדה והצורך בהשפעה הם שלושה צרכים בין אישיים בסיסיים שסיפוקם הכרחי להתפתחות תפקודו של המורה בכיתה
מורים ותלמידים נתונים בפעילות גומלין שבה שני הצדדים משתתפים יחד והם נושאים ונותנים על הגדרות המצב הקיים ולכל צד חשיבות בהגדרת המצב והשותפות המתהווים
קשר מאמר 27
הבריאה של הפרט. האקלים החברתי בקבוצה יכול לתרום למילוי הצרכים האלה - אך גם לעכב אותו. המורה נדרש להתייחס אל תלמידי הכיתה לא רק כאלקבוצהאלאבעיקרכאלבני אדםאינדיווידואליים. המורה נמצא לבדו מול הכיתה והאחריות להוראה ולניהול הכיתה מוטלת אך ורק עליו. תחומי ההתייחסות של המורה אינם מצטמצמים רק להתנהגות התלמידים בבית הספר, אלא הם נוגעים גם למה שנעשה בחיי התלמידים לאחר שעות ההוראה, בבית ומחוץ לבית. המורים מטפלים בבעיות חינוכיות, בתחומים כגון חינוך מיני, חינוך למניעת שימוש בסמים, חינוך למניעת תוקפנות, הם מחנכים לערכים, מפתחים כישורי חיים, ומעריכים את אישיות התלמידים וערכיהם. עבודת המורה מאופיינת בלחץ תמידי. עליו להספיק ללמד בפרק זמן קצוב את כל החומר הכלול בתוכנית הלימודים השנתית. מורים עושים מאמצים להשלים את לימוד כל החומר הנדרש ורואים באי השלמתו כישלון. מורים, למרות עצמאות יחסית, נתונים לפיקוח ולהערכה מצד גורמים שונים בתוך בית הספר ומחוץ לו. אין דרך אחת להערכת עבודת המורה ואין הסכמה בדבר הקריטריון המועדף להערכת המורה ועבודתו. כל הערכה היא סובייקטיבית ותלויה בתפיסתו החינוכית של המעריך. מורים מרגישים כשחקנים בעלי תפקיד מוגדר, שכן, בכיתה הם מציגים לפני התלמידים את תפקיד המורה בלבד ונמנעים מלחשוף צדדים אחרים ואישיים יותר בהתנהגותם. דרך זו מאפשרת למורים למלא את משימתם בלי מעורבות טוטלית ואישית ומשמרת את מעמדם המנהיגותי. ביצוע תפקיד המורה מתאפיין בהתנהגויות חוזרות ונשנות: טקס הקראת נוכחים, טקס הבחינה ועוד. עבודת המורה חוזרת על עצמה משנה לשנה, בעיקר אם הוא מלמד באותה שכבת גיל. לפי מה שאנו מוצאים בספרות המחקר, תמיד נתון המורה בדילמות המערבות, בין היתר, ביטוי רגשי לעומת ניטרליות והתמקדות בו עצמו לעומת התמקדות בכיתה.
Made with FlippingBook