קשר עין גליון 252 - ירחון ארגון המורים ספטמבר 2015

עדנה אברמסון

אמא ל־2 ובעלת הבלוג ‘הרפובליקה הספרותית’

קשר עין

החופש הגדול קולה של אמא

הלו“ז המוזר והמפוזר של חופשת הקיץ

מ תישהו בסביבות שבועות זה תופס אותה. רק אמצע מאי, אבל היא מתעוררת שטופת זיעה בלילה ומבינה: החופש הגדול ממש כאן. זה עוד רגע! במסלול החיים של אנשים נורמליים, רווקים ומאושרים, לדוגמה, הקיץ נראה רחוק ולפניו עוד חודשים רבים של עבודה מעייפת וללא חגים מיוחדים, אבל עבור ציבור ההורים מדובר באופרה אחרת לגמרי. כזאת שלכבודה פותחים תיקיית מועדפים חדשה במחשב ושומרים בה הצעות לטיולים, לאטרקציות, לפעילויות יצירה, לפעילויות בריכה, יבשה ואוויר, וגם כמה פנימיות צבאיות, ככה, שיהיה. זאת התקופה שבה עורכים בראש רשימת מצאי של סבים וסבתות, דודים ודודות, חברים, ומשחקים במשחק השיבוצים. בסך הכול, לכל מי שקיבל 997 בפסיכומטרי (008 זה למורה!) לא צריכה להיות שום בעיה להתמודד עם מלאכת ההרכבה. הגדולה יוצאת למחנה קיץ בדיוק כשהקטן מסיים את המחזור השני של קייטנת הגן, בזמן שהאמצעי יכול לבלות יומיים אצל סבתא בצפון, עוד יום אצל הדודה בבאר- שבע ועוד שעתיים שלמות אצל חבר לפני שיצרח שהוא רוצה הביתה כי הם רבו. אחר כך מתחלפים, הקטן נוסע לבאר-שבע, הגדולה עם חברות בקייטנת גלישה (הלכו הכספים לטיול קרוואנים בפנסיה, הלכו) והאמצעי מצטרף לאבא לעבודה – כי, בינינו,

זה החלק הכי קל בסיפור. אז אם שלושה ילדים, שניים או ארבעה יוצאים ברכבת לסבתא באותו הזמן, מתי יגיע ספטמבר? וזהלאשאנחנו לארוציםלבלותעםהילדים שלנו. אנחנו מתים עליהם, נעשה הכול בשבילם, בייחוד באוקטובר ככה, כשקצת פחות מזיעים בחוץ. ואם היו נותנים גם לנו חודשיים לנוח מהעבודה היינו שמחים עוד יותר, אבל רובנו צריכים לכסות ב-21 ימי חופשה את חגי תשרי, חנוכה, פסח, אסרו חג (חשוב, חשוב. המורים חייבים להספיק לעלות לרגל גם לקניון מלחה כדי לסמן וי על המצווה) וחודשיים שלמים בקיץ. וזאת, גבירותיי ורווקותיי, כבר שמיכה קצרה שאין לה מרפא. בין טיול בראש-הנקרה לעוד פסטיבל בתל-אביב, בין עוד שעת טלוויזיה ועוד בילוי בבריכה, הילדים מאבדים בעצמם את הצפון, והרגלים טובים שנקנו בעמל רב מאופסנים בקופסה שתעלה אבק עד ספטמבר, במחסן, ממש לצד זאת שכתוב עליה “השפיות של אמא, שביר“. בעצם, תנו גם למבוגר, שרגיל להיות עסוק, חודשיים שלמים של בטלה - ולא כל אחד ימצא את עצמו נהנה באמת. הילדים זקוקים למסגרת ולחופשות הגיוניות. ההורים ישמחו גם הם לחתום בלשכת השגרה מדי בוקר - ואת הזמנים המשפחתיים היפים, אלה שמייצרים זיכרונות לכל החיים, אפשר ■ להתוות גם בדרכים אחרות.

38