קשר עין גליון 252 - ירחון ארגון המורים ספטמבר 2015

רונית תירוש

מנכ"לית משרד החינוך וח"כ לשעבר

קשר עין

שינוי בחופשות המורים? המעז מצליח!

המעשה המתבקש הוא לצמצם את הפער הקיים בין חופשות ההורים לחופשות ילדיהם ו/או להקטין את הנזק הנגרם מכך

שכזה יש השלכות תקציביות אשר האוצר צריך לתת עליהן את הדעת. אפשרות שנייה, ובזה עסקינן, היא “לטפל“ בחופשות התלמידים. ארגוני המורים עיגנו, ובצדק, את ימי העבודה והחופשה של המורים בישראל בהסכמים קיבוציים מחייבים. לפיכך, שינויים, ככל שייעשו, ניתן ונכון לממשם רק בשיתוף ארגוני המורים ובהסכמתם. להערכתי, קיימות 2 אפשרויות: 1. בלי לפגוע במספר ימי הלימוד והחופשה שנקבעו, יש לחלק ולווסת אותם על פני השנה באופן שונה. ניתן לחלקאתשנתהלימודיםל-2 סמסטרים (כנהוג באוניברסיטאות ובמכללות). בין הסמסטרים (חורף וקיץ) תונהג חופשה של 7 – 01 ימים לבתי הספר היסודיים וחופשה של 41 – 02 ימים לבתי הספר העל יסודיים. החופשה תנוצל לסגירת פערים לימודיים, ללמידה עצמית ולהכנה לקראת בחינות אמצע שתתקיימנה מיד עם תחילת סמסטר ב'. ריכוז הבחינות במועד זה יאפשר גם למידה רציפה, נינוחה ומשמעותית במהלך כל הסמסטר, בלי להידרש ללחץ שבועי בגין בחינה במקצוע זה או אחר. בבתי הספר העל יסודיים תנוצל החופשה גם להכנה לבחינות בגרות של מועד חורף, שאף הן תתקיימנה בתחילת סמסטר ב'. חופשת הסמסטר תנוצל גם להפוגה ולמנוחה של המורים והתלמידים. במקביל משרד החינוך יכול וצריך להיערך לשיעורי תגבור שיינתנו בבתי הספר על ידי פרחי הוראה כחלק מעבודת הסטאז' שלהם. בחופשת הקיץ יש להפעיל קייטנות

ה דיון בלוח שנת הלימודים והחופשות עולה מעת לעת, ולרוב מביא לכעס והטחת האשמות בראשי משרד החינוך וזעם כלפי המורים. הדבר נובע מהפער הגדול הקיים בין מספר ימי החופשה של ההורים לבין מספר ימי החופשה של הילדים, ביחס של 1 ל- 4, קרי, 21 – 02 ימים להורים, לעומת כ- 05 ימים לתלמידים. חוסר הלימה זה מקורו בעבר הרחוק והוא נובע מדיני עבודה והסכמים קיבוציים אשר נחתמו עם ארגוני המורים. חשוב לציין שמספר ימי החופשה במערכת החינוך בישראל אינו מועט יותר ואינו רב יותר מזה שבמדינות אחרות בעולם המפותח, וכך גם בנוגע למספר ימי הלימוד. ואולם, אם נשווה את סך שעות הלימוד, נמצא שהן מעטות ביחס לעולם המערבי, שבו יום הלימודים ארוך וכולל ארוחת צהריים והכנת שיעורי בית. יוצא אפוא שהורים במדינת ישראל נדרשים למצוא פתרונות השגחה ופיקוח על ילדיהם לשעות רבות יותר ביממה, המצטברות לשעות רבות יותר בשנה. אם נוסיף לכך את המציאות שהשתנתה, ובתוכה שוק העבודה, אל מול עולמם החברתי של הילדים והנגישות של אתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, נמצא שמתקיים פער הולך ומעמיק בין רמת

חשיפתם של הילדים לסכנות ולהיפגעות לבין יכולת ההשגחה עליהם על ידי אדם מבוגר (הורה או מורה). לפני עשוריםמספר היהשיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה נמוך, ומרביתן נמצאו בבית לקבל את ילדיהן לאחר יום הלימודים, וכמובן, בזמן החופשות. עם השנים עלה שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה וכיום הוא מגיע לכדי %06. שיעור ההשתתפות של האמהות של “האפשרויות מצריכות את גמישות משרד האוצר ומוכנותו להוסיף תקציב“ המשפחות החד-הוריות בכוח העבודה אף גבוה יותר מזה של הנשים הנשואות. יוצא מכך שחוסר ההלימה בין חופשות ההורים לבין חופשות הילדים פוגע ביכולתם של ההורים, ובתוכם האמהות, לתפקד באופן מיטבי ושגרתי במקום עבודתם או לחלופין להיות נגישים וזמינים לילדים בביתם. המעשה המתבקש הוא לצמצם את הפער הקיים בין חופשות ההורים לחופשות ילדיהם ו/או להקטין את הנזק הנגרם מכך. אפשרות אחת היא להגדיל את מספר ימי החופשה של העובדים במשק. למהלך

52