קשר עין גליון 253 - ירחון ארגון המורים נובמבר 2015

דחייה חברתית בכיתה: עניין של נקודת מבט

קשר מאמר 33

הצגת גישה מערכתית להתערבות חינוכית במצבים של דחייה חברתית בכיתה

ד חייה חברתית קיימת בין חברים בקבוצת השווים: דינמיקה זו מוכרת מגיל צעיר, והיא מתעצמת במקביל לעליית מרכזיותה של הקבוצה ועוצמת חשיבותה. בגיל ההתבגרות הילדים לומדים יחסים חברתיים חדשים, ועניין הסטטוס החברתי תופס מקום של כבוד. בקבוצות רבות, כחלק מרכישת יכולות חברתיות, "נולדים" יחסים של דחייה חברתית. לתופעה פנים רבות. דרגות החומרה שלה משתנות:בקבוצות מסוימות היא קיימת יותר ובאחרות פחות. לעתים לנו המבוגרים קל לזהות אותה. לעתים היא מבעבעת מתחת לפני השטח. היא עשויה להתרחש בעוצמות שונות: לעתים הדחייה זמנית, ומשתנה בתוך הקבוצה החברתית בין התלמידים, לעתים היא ארוכה וממושכת כלפי תלמיד או תלמידים בודדים. דחייה חברתית קיימת במרחבי החיים השונים של הילדים – בדרך כלל דחייה המתקיימת בבית הספר תמשיך ללוות את תחומי הפעילות החברתית גם אחר הצהריים ובבילויים השונים המתקיימים במסגרות לא פורמליות. יתרה מזו, עם עליית מרכזיותן של הרשתות החברתיות בקרב הילדים ונגישותן לאורך כל שעות היממה, מצבים חברתיים שמתקיימים בשעות ביה"ס ממשיכים ללוות את הנער או הנערה גם לאורך כל שעות היום (והלילה הארוך...). קבוצה חברתית, שהיא כיתה שבה קיימים יחסי דחייה, בדרך כלל העיסוק המרכזי בה הוא ביחסים החברתיים: אנו רואים אי שקט רב, אקלים שלילי וקושי להתמקד בלמידה. התפיסה הקיימת בעולם היום מדברת על יחסי ). זהו bulling( דחייה חברתית כסוג של הצקה סוג אלים, קשה, ממושך, שפעמים רבות מתקיים הרחק מעיני המבוגרים הסובבים.

על פי הגישה הפרטנית, מוקד הקושי, ומכאן גם דרך הטיפול, נמצא אצל הילד הדחוי. על פי גישה זו, אין ספק שילד דחוי "מזמן" סיבות מגוונות ל"בחירה בו" כילד דחוי. לעומת זאת, הראייה שמבוססת על הגישה המערכתית, בוחנת את התנהלות הקבוצה מתמקדת בדינמיקה ואת מאפייניה: גישה זו ובהבנה כי דחייה חברתית היא צורך הקבוצתית קבוצתי. מכאן נובעת שיטת ההתערבות שאנחנו, צוותי בתיה"ס, צריכים ויכולים לפעול על פיה. ניתן לחלק את תפקידי המעורבים בדחייה חברתית לשלוש קטגוריות: • תפקיד קבוצת הדוחים - ה"מקרבנים": קבוצה מצומצמת שמעצימה את עצמה בצורה אלימה וכוחנית (פעמים רבות מילולית ולא פיזית). קבוצה זו זקוקה ל"ביחד" כדי שהפרטים בה ירגישו בעלי ערך ומסוגלות עצמית. • תפקיד ה"קהל": בדרך כלל אלו רוב תלמידי הכיתה, מקצתם פסיביים, מקצתם משתפים פעולה באופן אקטיבי. כולם חוששים למקומם החברתי, ולכן, כקהל, יש להם חלק משמעותי בתהליך הדחייה החברתית. • תפקיד הילד הדחוי: הוא עונה על צורך קבוצתי, הוא קורבן של צורכי הקבוצה. לבה של ההתערבות החינוכית, על פי הגישה המערכתית, הוא בשתי הקבוצות הראשונות. לסיכום, התערבות נכונה, פעילה ומכבדת במצבים של דחייה חברתית בכיתה, אשר מציבה גבולות ברורים בד בבד עם אמירה חינוכית ערכית וחד משמעית, מסייעת לשנות את האקלים בכיתה ולאפשר לתלמידים לתפקד טוב יותר – מבחינה חברתית ולימודית.

נגה דואן פוקס יועצת חינוכית