קשר עין גליון 254 - ירחון ארגון המורים דצמבר 2015

קשר 27 ריאיון

התלמידים נותן להם הזדמנות למפגש עם האדם הערבי היחיד, אולי, שאתו הם מקיימים שיחות אישיות, שהם לומדים ממנו ושנוצר אתו קשר של אמון וכבוד הדדי, דבר שיכול ללוות אותם עוד הרבה שנים בעתיד. אומרים לי גם: את שוברת סטיגמות, שוברת את החומות בין העמים, על עצם היותך שייכת לעם הערבי ומדברת את השפה, ולמרות הסכסוך הערבי-יהודי ולמרות המתיחות שבאזור אתמייצרת "אי שלשפיות", של מפגש נורמטיבי והכי טריוויאלי שיכול להיות בין בני האדם, אומרים לי גם שהתפקיד שלי באמת דומה לתפקיד של שגרירה שמביאה את התרבות שלה, השפה שלה, המנהגים שלה וכך גם את עצמה, את האישיות שלה – לכיתה. ואני אומרת: הכבוד ההדדי הוא מילת המפתח, ברגע שבני אדם יכבדו אחד את השני, כל קרח יימס וניתן יהיה לפרוץ חומות ולשמוע ולהשמיע את המילה הטובה, ובה אנו דורשים עניין שהוא הכי מתבקש: חיים שקטים. מאמינה אני ובטוחה שנזכה לימים שקטים ללא סכסוכים ואלימות. כמובן, היו גם תגובות כמו: למה את לא מלמדת במגזר שלך, שם תוכלי לתמוך בבני עמך ושם תשקיעי ותיתני את המיטב שלך כמחנכת ומורה. ואני אומרת שלכל אחד יש ייעוד ודרך שבה הוא מממש את השקפות העולם שלו, אולי בקטן – ובפינה הקטנה שלי: עוד צעד לקראת שלום אמיתי. איך קיבל אותך צוות המורים בבית הספר? האם התחולל שינוי במהלך הזמן? מנהלת בית הספר, איריס קרל, הייתה מורה במשך שנה בבית ספר צ'רקסי, בכפר כמא, והיא עצמה 19 חוותה את החוויה של הוראה במגזר שהוא שונה. היא התחילה לנהל את בית הספר באותה שנה שהתחלתי ללמד בעפולה. הדרך שלה מכילה ומקבלת מאוד. קיבלתי תמיכה ועזרה רבה בייחוד בשנתיים הראשונות בבית הספר. היא נתנה בי אמון, וכך גם צוות המורים, ומהר מאוד הפכתי להיות חלק בלתי נפרד מצוות המורים. יש לי חברים בצוות, חברות של משפחות, אנו מבקרים אחד את השני, אני משתתפת בשמחות שלהם ובאבל של אנשי הצוות, ואם אני לא מגיעה מסיבה

כן ההשתלבות שלי מלאה, ואני מתייחסת אל העבודה שאני עושה יומיום כאל עבודה של שגרירה. אני מאוהבת במה שאני עושה, אוהבת לבוא כל בוקר לבית הספר, להיכנס לכיתות, לפגוש את התלמידים, אוהבת את המגע והקשר האישי עם התלמידים, הרואים בי, אולי, את דמות הערבייה היחידה שהם פוגשים בחייהם באופן כה קרוב, שיכולה להיות בשבילם דמות משמעותית לעיצוב העמדות שלהם והרגשות שלהם כלפי האחר בעתיד. אני בטוחה שעצם הנוכחות שלי בכיתה עושה עבודה רבה למען קבלת האחר והתמודדות עם השונה בחברה שלנו. איך קיבלו בסביבתך (במשפחה, ביישוב) את העובדה שאת מלמדת בבית ספר שהוא מחוץ למגזר שלך? אנא פרטי – תגובות חיוביות / שליליות? התגובות הן חיוביות מאוד, יש תחושה של כבוד, שאני עושה משהו "אחר", משהו שהוא "מעבר", לא רק ללמד מקצוע דיסציפלינרי. אומרים לי, שבאיזשהו מקום, עצם היותי בכיתה והמפגש עם

היה חשוב לי להגיע וללמד בבית ספר יהודי, כדי לפגוש את התלמידים ולחנך כל יום למען אותה מטרה אחת שהצבתי לעצמי בהוראה והיא זו של חיים משותפים