קשר עין גליון 259 - ירחון ארגון המורים מאי 2016

האתגר שלנו הוא לבצע מהלך של שיקוף מחקרי המבקש להימנע ממגמות אלה ואחרות ובכך לתרום תרומה משמעותית להבנה של כל מדינה את ספריה שלה ואת הספרים של המדינה האחרת

• התלמיד הישראלי נחשף לתולדות גרמניה בהקשרים נורמליים לצד ההקשרים הבלתי נורמליים (השואה). מאז קץ המלחמה הקרה

היסטוריות הן אקטואליות. נוכחות גרמניה בספרי הלימוד, בעיקר בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, היא גדולה ורחבה. גרמניה מוצגת לתלמיד הישראלי כמדינה מרכזית באירופה, בעלת מעמד עולמי ובעלת השפעה גדולה. ספרי הלימוד בהיסטוריה נותנים מקום נרחב ביותר להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, לאנטישמיות, לנאציזם, לשואה ולתוצאותיה. תקופה היסטורית זו מודגשת בשיעורי ההיסטוריה, הן ברוחב היריעה, הן בעומק העיסוק, הן במגוון מקורות ההוראה: מטקסטים כתובים ועד טקסטים ויזואליים. מטבע הדברים, זהו גורם מכונן בבניית הזהות הישראלית בקרב מתבגרי המדינה היהודית. ואולם זה אינו המקום היחיד שגרמניה מוזכרת בו. חשוב מאוד לציין כי האזכור של גרמניה בולט בטקסטים מבחינה כמותית, אך גם במספר האזכורים של גרמניה לאורך כל עמודי ספרי הלימוד, בעיקר במקצועות ההיסטוריה והאזרחות. לצד מרכזיות זו ניתן גם לציין כי אנו רואים בבירור שספרי הלימוד הישראליים נותנים מקום מרכזי לגרמניה במקורות הוויזואליים, במפות, בתמונות, במקורות הכתובים, בדיאגרמות. • גרמניה נוכחת בשיעורי ההיסטוריה באופן בולט מאוד. התלמיד הישראלי לומד על גרמניה בשכבות גיל שונות, ובפועל – בכל מהלך לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. • בניגוד למצופה, תמונת גרמניה המוצגת לפני התלמיד הישראלי היא חיובית ביותר. למעט הפרקים העוסקים בנאציזם, מלחמת העולם והשואה, גרמניה נוכחת בהקשרים היסטוריים חיוביים. הדבר בולט באופן ההתייחסות לגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה. • ההתייחסות לגרמניה היא 'ניטרלית' באופן יוצא דופן ומעורר הערכה. בניגוד לצפוי, התלמיד הישראלי אינו מחונך לשנאת גרמניה או לנקמה בה. זאת אף שנושא השואה נוכח באופן משמעותי ביותר בחיי היום-יום של התלמיד הישראלי.

נפתח לפני החקר הבינלאומי של ספרי לימוד שדה חדש של הזדמנויות, והיה עליו להתמודד עם אתגרים חדשים. בארצות רבות ברחבי העולם הנמצאות במעבר למשטר דמוקרטי, למשל: באירופה המזרחית ובדרום אפריקה, מפתחים כיום ספרי לימוד חדשים ותכניות לימודים חדשות. בה בעת נבחנים מחדש הדפוסים הישנים ונקודות הראות הישנות, אפילו בארצות שבהן קיימת מסורת דמוקרטית ארוכת שנים. נוסף על כך ניכרת עלייה של צורות חדשות של לאומנות תוקפנית, אי סובלנות ושנאת זרים, ואתן גם סכנות חדשות. עקב האתגרים הבין-מדינתיים העומדים לפתחם של מפתחי חומרי למידה ושל כותבי ספרי הלימוד – אבל בעיניי, יותר מכול, של מתכנני תכניות הלימודים – המצפן של הספר הוא לבדוק כיצד ספרי הלימוד מונעים התעוררות של עמדות לאומניות, איך מבססים את הספרים על ערכים דמוקרטיים שאינם פוגעים בזהות הלאומית וההפך, ובעיקר, כיצד מגייסים את הספרים לשיח שיש בו שלום, זכויות אדם ודמוקרטיה. ספר הלימוד לא מת. הוא חי ובועט. הוא כה מאיים עד כי ספר לימוד שייצג נרטיב יהודי ציוני מול נרטיב פלסטיני נחשב לאחד מספרי הלימוד המאיימים ביותר ונפסל כאן לשימוש אך לפני שנים ספורות. הספר ההוא נכתב בעקבות ההמלצות של אונסקו, שלפיהן, דווקא ספרים בין מדינתיים יכולים להוריד את חומות האימה והאיבה ולהראות את האחר. אלא שלמולם ניצבים כוחות הדורשים את התחזקות הזהות הלאומית וביצורה בחומות של שימור ושל מורשת. המאבק בין שני הכוחות הללו ימשיך להתנהל בזירה הציבורית, בזירה הפוליטית, וגם בזירת התודעה - המאבק על התכנים של ספרי הלימוד של מחר.

36