קשר עין גליון 263 - ירחון ארגון המורים אוקטובר 2016

תבוא עליו השמש, ופירשו זיכרונם לברכה [שם] שזה הכתוב מדבר בשכיר לילה. ולשון המשנה [שם] שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום. ואף על פי שבאו במצווה זו שני כתובים אינם אלא מצווה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצווה, ואין לנו למנות מה שיבוא בתורה לתשלום דין המצווה מצווה בפני עצמה... משורשי המצווה, לפי שהשם ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באיחור המזונות יאבד הגוף, ועל כן ציוונו לתת שכר שכיר כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו, ולפי הנראה על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים, ובפירוש הודיע הכתוב טעם הדבר באומרו [שם, שם ט"ו] ואליו הוא נושא את נפשו... מדיני המצווה, מה שאמרו זיכרונם לברכה [שם קי"א ע"א] שאחד שכר האדם והבהמה והכלים, יש בהם משום ביומו תיתן שכרו ומשום בל תלין... ומה שאמרו זיכרונם לברכה [שם ק"י ע"ב] שהמשהה שכר שכיר עד אחר זמנו, אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה חייב ליתן לו מיד שיתבעהו, ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ועיכב שכר שכיר עד אחר זמן המוגבל, ביטל עשה ועובר על לאו... ועוד אמרו זיכרונם לברכה [שם קי"א ע"א] (ו) בכובש שכר שכיר, על דרך האזהרה, שעובר משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין ומשום לא תבוא עליו השמש..." איסור חל גם על סחבת, דחייה וזלזול בתשלום שכרו, כנאמר: “אל תאמר לרעך לך ושוב וגו’...״ (משלי ג, כח). תנאים סוציאליים של עבד עברי: אפילו עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד כמה זכויות סוציאליות. הרמב"ם, גדול הפוסקים וההוגים, סיכם ופסק את הכללים האלה הנוגעים לזכויותיו העיקריות של העבד:

א" (דברים כד, ְ ט ֵֽ ךָ֖ ח ְ ֥ה ב ָ י ָ ה ְ ל־ה' ו ֶ ֙יךָ֙ א ֶ ל ָ ֤א ע ָ ר ְ ק ִ א־י ֽ לֹ ְ שׁ֑וֹ ו ְ פ ַ ת־נ ֶ ֖א א ֵ שׂ ֹ נ טו). מי שמלין שכר או פוגע בזכויות העובד עובר על איסורים ואזהרות רבות: (שולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלט) סעיף א: מצווה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם איחרו עובר בלאו; אחד שכר אדם או בהמה או כלים, אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר. סעיף ב: כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו, ועובר בחמישה לאווין ועשה. בספר מאיר עיניים ביאר את חמשת הלאווין והעשה שעובר מי שמלין שכר, וזה לשונו: “ועובר בחמישה לאווין ועשה. בגמרא [שם קי"א ע"א] מני להו, והן: לא תגזול [ויקרא י"ט י"ג] ... לא תעשוק שכר שכיר [דברים כ"ד י"ד], לא תעשוק את רעך [ויקרא שם], לא תלין [שם], לא תבוא עליו השמש [דברים שם ט"ו], ועשה דביומו תיתן שכרו [שם]..." (סמ"ע סימן שלט ס"ק ד). החפץ חיים כתב: לא ישכור פועלים כשאינו יודע אם יש באפשרותו לשלם (אהבת חסד י, יב) וגם בקטנים שייך דין הלנת שכר (אהבת חסד ט’, ה). “שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר [ויקרא יט, יג] לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. וזה הכתוב אמרו זיכרונם לברכה [ב"מ ק"י ע"ב] שמדבר בשכיר יום, והאריכה התורה זמן פירעונו כל הלילה, שנאמר [שם] עד בוקר. ובשכיר לילה למדנו במקום אחר שזמן פירעונו כל היום, שנאמר [דברים כד, טו] ביומו תיתן שכרו ולא

16