קשר עין גליון 263 - ירחון ארגון המורים אוקטובר 2016

ההיסטוריה שלה בישראל, נעשתה לפנים של העולם

שיעור המאורגנים בישראל לפני שאדון ביתר פירוט בזכויות הללו, ראוי לשרטט בקווים כלליים את הדרך שעברה התארגנות העובדים בישראל. מדינת ישראל היא אחת המדינות שבהן הירידה בשיעור העובדים המאורגנים היא הגבוהה ביותר בהשוואה למדינות אחרות. מן העובדים מאורגנים, וכעת 80%- בשנות השמונים היו יותר מ , ובמגזר הפרטי שיעור העובדים המאורגנים 25%- השיעור הוא כ נמוך אף יותר. בעשור האחרון נראה שנושא ההתארגנות זכה להתעניינות מחודשת שעדיין לא מתבטאת בשיעור העובדים המאורגנים. התארגנות עובדים שהתחילה בישראל בראשית המאה העשרים נעשתה ללא הגנות וללא חקיקה הרואה בהתארגנות את פניה החיוביים. התארגנות עובדים נעשתה במסגרת כללית יותר שנועדה לבסס קיום יהודי ציוני בישראל בדרך להקמת מסגרת , כמסגרת ארגונית הכוללת 1920- מדינתית. הקמת ההסתדרות, ב ייצוג עובדים, הייתה תולדה של שיתוף פעולה בין מפלגות פוליטיות, שנאלצו לאגם את משאביהן כדי לעמוד במשברים הכלכליים של שנות העשרים. תפקידיה של מסגרת זו כללו נושאים שבדרך כלל היו חלק מתפקידיה של המדינה, תהיה זו תעסוקה באמצעות הקמת מפעלים, בריאות באמצעות קופת חולים, מערכת חינוך, מערכת רווחה ועוד פעולות שנועדו לקדם את ההתארגנות של החברה החדשה בישראל, גם תוך התעלמות מהיישוב הישן. דווקא כאשר עברה ההסתדרות תהליך של התפרקות מכל תפקידיה הנוספים, ושיעור המאורגנים ירד, עלתה החשיבות של הסדרה של נושא ההתארגנות. ההתארגנות, אולי דווקא בשל

הכלכלי הישן, ולנושא שאינו מתאים לעולם הכלכלי החדש, שבו יש צורך בגמישות ניהולית ובשמירה על האוטונומיה

של העובד לבחור היכן לעבוד ואיך. מעבר לכך, התפיסה הכלכלית המרכזית גרסה קיומו של שוק חופשי שבו אין מקום לגורמים שפוגעים בו. וכך ההון קיבל קדימות, הן לעומת הממשלה הן ביחס לעובדים, שחזרו להיות סוג של כלים לביצוע רצונותיו של המעסיק במערכת של שווקים. העובדות והעובדים עצמם, יחד עם ארגוני העובדים, גם הם לא ממש לחצו להתארגנות, ובתקופה מסוימת גם שיתפו פעולה עם הגישה השלטת בכך שאפשרו את העסקתם של עובדים בהסכמים קיבוציים מקוצצים ובהעסקה הולכת וגוברת של עובדי קבלן (קבלני עבודה ובעיקר קבלני שירותים). התוצאה הברורה הייתה ירידה דרסטית בשיעור העובדים המאורגנים. אלא שאותה מהפכה, נאו-ליברלית, הייתה עוד אוטופיה שהכזיבה, ובעשור האחרון גילו עובדים מחדש את החשיבות והמשמעות של התארגנות עובדים. אלא שבהיעדר הסדרה, ועקב הדעות הקדומות או האינטרסים של חלק מהמעסיקים, התארגנות הפכה למאבק שבו המעסיקים הפעילו את מה שהם ראו כזכויותיהם, ובעיקר זכות הקניין. המעסיקים נאבקו בהתארגנויות החדשות באופנים שדמו למאבקם של מעסיקים בעובדים בסוף המאה . ההסתדרות עצמה, לאחר שנות 20- וראשית המאה ה 19- ה משבר רבות, גם היא לא ממש פעלה בנושא, וגם כאשר פעלה, עשתה זאת ברפיון לא ברור. , לא רק שעובדים חדשים לא התארגנו, אלא 90- וכך, בסוף שנות ה

39