קשר עין גליון 263 - ירחון ארגון המורים אוקטובר 2016

ענר לשם

מחנך ומורה לתושב״ע ולאזרחות, הישיבה התיכונית אמית ״בלבב שלם״ בירוחם

דרוש מבט על חשיבות ההתבוננות של ארגון על צורכי כלל החברה

הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינהו (ב"ב ט')". [תרגום: היו שני טבחים (קצבים, שוחטי בהמות) שהתנו זה עם זה, שכל מי שישחוט בהמה ביום הקבוע לחברו, יקנסו אותו בקריעת הבהמה. הלך אחד מהטבחים ושחט בהמה ביום של חברו. קנסוהו הטבחים וקרעו לו את עור הבהמה כפי שהתנו ביניהם. תבעם הטבח לדין על נזק העור. באו לפני רבא שידון בעניין ורבא חייב אותם לשלם על הנזק. הקשה לפניו רב יימר - הרי שנינו בברייתא - "ולהסיע על קיצתם: כלומר שרשאים בני העיר לקנוס את מי שעובר על תנאם! תשובת רב פפא: דברים אלו אמורים רק במקרה שאין אדם חשוב בעיר. אבל במקרה וישנו אדם חשוב בעיר - אין בכוחם של בעלי האומנויות לתקן תקנות שלא מדעתו]. וכך נפסקה ההלכה: רשאים בעלי אומנות (לעשות תקנות בעניין מלאכתם) לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי שלהם יענישו אותו. במה דברים אמורים במדינה שאין בה אדם חשוב ממונה על הציבור, אבל אם ישנו, אין התנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי אלא אם כן עשו מדעת החכם (חו"מ סי' של"א סעיף כ"ז). אנו רואים שחכמים קבעו כי כאשר יש אדם חשוב בעיר, כלומר, מנהיג ושופט הקהילה, דרושה הסכמתו לתקנות אלה, כדי לתת להן את החוקיות הדרושה. המפרשים על הגמרא מסבירים שכל ארגון מקצועי אינו יכול להיות אובייקטיבי בהחלטותיו, אלא הרי הוא סובייקטיבי מתוך דאגה לעובדים שלו ולתנאיו. לכן לעתים הדאגה לעצמו עוצמת את עיניו מלראות גם את מצבה של החברה הכללית והשפעתו עליה. יתרה מזו, בדרך כלל, קיומו של הארגון יוצר ארגון שני

באופן כולל אפשר להתייחס לכל ארגון עובדים משתי נקודות מבט: מה מטרת ההתארגנות. מה יעילותו (האם הוא ממלא את המטרה). עוד מימי חז"ל מוצאים התארגנויות עובדים: "רשאים בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים, ולהסיע על קיצתן..." (בבא בתרא ח:) כלומר, חז"ל הכירו בתקנות ארגון של בעלי אומנויות או הסתדרות של פועלים ופקידים בהסתדרות כללית אחת או הסתדרויות על פי מקצועות שנועדו לקבוע את כללי המסחר לאותה הקבוצה (מהן המידות, מהו שער המחיר וכו') ולקבוע קנסות למי שיעבור על הכללים. ההיגיון אומר שלא ניתן להשאיר את הפועל היחיד בודד בלא תמיכה, שהרי פועל בודד שיהיה במצוקה, ישכיר את עצמו אפילו בעד שכר פעוט, רק כדי לפרנס אותו ואת משפחתו בלחם צר ומים לחץ. לכן, כדי להגן על עצמו, נתן לו המשפט זכות חוקית להתארגן, לתקן תקנות מועילות לחברתו, לחלוקת עבודה ישרה וצודקת בין חבריו ולהשגת יחס מכובד ושכר הוגן לעבודתו, כדי לפרנס את ביתו באותה רמת החיים של שאר האנשים. אלא שבמקרים מסוימים יכולה להיות התנגשות בין רצון העובדים להגן על עצמם לבין הצרכים של החברה כולה. במקרה כזה צריך שיהיה איזשהו מנגנון המייצר איזונים כלשהם כדי לוודא שהתועלת של אותם בעלי מקצוע כלפי החברה עדיין נשמרת. בהמשך דברי חז"ל (בגמרא בבבא בתרא) מופיעה הסתייגות זו: "הנהו טבחי דעבדי ענינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעיה למשכיה אזל חד מיניהו עבד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו לשלומיה. איתיביה רב יימר בר שלומיא לרבא: ולהסיע על קיצתם? אמר רב פפא

64