קשר עין גליון 273 - ירחון ארגון המורים נובמבר 2017

מורה לספרות בתיכון ע"ש גלילי בכפר-סבא ומורה מוסמכת ליוגה

נאוה בן שלוש

"ליבי במזרח" חוכמת המזרח כדרך חיים - הגות ומחשבת הגוף איך הגעתי לכאן?

על תשומת ה לב

די במעט תשומת לב ולא תאחז בצורה או בנוהג בתואם עם המוחלט ועם התופעות

תשומת לב מסוג זה, הנובע מהיצמדות אל ההרגל והנוהג, מוליד בנו הנחות מוקדמות, ביקורת ושיפוטיות לא ראויות. ברוב המקרים חוסר זה של תשומת לב מוביל אותנו לקבלת החלטות מוטעות, שאינן מביאות בחשבון את הנסיבות המשתנות, ובכך עושות אותן למיותרות ובלתי רלוונטיות. בעבודה החינוכית שלנו, כמורים, אנו חוטאים לא פעם באי שימת לב: יש שהתייחסותנו אל תלמידים מושפעת מגורמים שאינם תלויים בתלמידים עצמם (למשל, מהיכרותנו עם אחיהם הגדולים שלמדו בכיתתנו), ויש שציפיותינו מתלמידים שבויות בסטראוטיפים חברתיים שלחלק מהם אף איננו מודעים. במקרים כאלה שני הצדדים נגרעים: אין ספק שההשלכות שלהם על ההבניה של יחסי אמון בקרב התלמידים עלולות להיות פוגעניות, ואנחנו, המורים, יוצאים נפסדים מהם כי קיצרנו דרך ובכך פסחנו על תהליך האינטראקציה עם אותם תלמידים שעשויה הייתה להוליד חוויה מפתיעה ומעניינת. לכן להיות בתשומת לב בעבודת ההוראה, על פי תפיסתי, משמעות הדבר לבנות את יחסנו כלפי כל תלמיד מתוך הפניית המבט לא רק אל התלמיד/ה, אלא גם אל ה"אני" המודע שלנו עצמנו כמורים, המזהים בדרכם את אבני הנגף שלהם.

עם הישיבה ועם ההליכה עם החיוב ועם השלילה עם התנועה ועם הדממה עם הדהרמה ועם מה שאינו דהרמה עם הרגיל ועם המיוחד כל שנדרש – פשוט לשים לב. מתוך: "בידיים ריקות שבתי הביתה" – פסוקי זן

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מגיעים למחוזות שלא אליהם ונו, וכשאנו שואלים: כיצד קרה הדבר, התשובה פשוטה ַ כיו מאוד: זו הדרך שהלכנו בה תמיד. וכך קורה שבכבישים אנו נוהגים אוטומטית, בלי שנבחין בתנאי הדרך המשתנים ונעריך אותם, ובכך מסכנים את חיינו. ביחסינו הבין-אישיים אנו מופעלים תכופות על ידי התניות פסיכולוגיות וחברתיות ובשל כך אנו לוקים בהבנת המציאות שתוצאותיה ניכרות בתקשורת בעייתית... לעיתים הפרשנויות שלנו משפיעות על תגובותינו המנטליות, ובכך אנו חוטאים במידה רבה לעצמנו, לא כל שכן לסובבים אותנו... יתרה מזו, קורה שאנו פועלים חדורי מטרה ושוכחים שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה עצמה, ואז אנו מגלים שעל התובנות המשמעותיות פשוט דילגנו... זהו המסלול המהיר שחיי השגרה מעלים אותנו עליו, ללא עצירות ביניים שיאפשרו לנו לבחון בתשומת לב את הדרך שעשינו עד כה ולהיות בטוחים כי פנינו עדיין מועדות למקום הנכון. העדר

תשומת הלב (בסנסקריט: סמריטי, ובטרמינולוגיה המערבית: מיינדפולנס) יכולה לעשות כל החלטה שנקבל, כל מסקנה שנסיק וכל פעולה שנעשה למיטביות, וכל חוויה - לייחודית ולעוצמתית. נמסטה

36