קשר עין גליון 274 - ירחון ארגון המורים דצמבר 2017

מחברת ספרים העוסקים בכוחה של המילה העברית, רכזת לשון עברית, תיכון אליאנס

אורית גמרמן

ערכה של מילה

כוחה של המילה העברית מהיבטים ערכיים, פילוסופיים, רגשיים ועוד מילה יהודית לחנוכה

להיריון, ארבה בדרך ליהודה חמיה כמייבם. יהודה שחשבה לקדשה הציע לה כמתן שכר: גדי עיזים מהצאן, חותמת, פתילים ומטה, ובא עליה. כשסופר ליהודה שתמר בהיריון, ציווה יהודה, שלא ידע שההיריון ממנו, להמיתה בשריפה, . תמר רמזה ליהודה שהרתה ממנו באומרה: 3 כבת כהן ת ֶ מ ֶ ת ֹ ח ַ י ה ִ מ ְ א ל ָ ר נ ּ ֶ כ ַ ר ה ֶ אמ ֹּ ת ַ ה ו ָ ר ָ י ה ִ כ ֹ נ ָ ה לּוֹ א ּ ֶ ל ֵ ר א ׁ ֶ ש ֲ ישׁ א ִ א ְ ל ה. (בראשית ל"ח, כ"ה) ּ ֶ ט ּ ַ מ ַ ה ְ ים ו ִ יל ִ ת ּ ְ פ ַ ה ְ ו יהודה יכול היה להתכחש, אך הודה: ה ָ ל ֵ שׁ ְ , ל ָ יה ִ תּ ַ ת ְ ן לֹא-נ ֵ ל-כּ ַ י-ע ִ י, כּ ִ נּ ֶ מּ ִ ה מ ָ ק ְ ד ָ ר צ ֶ אמ ֹ יּ ַ ה, ו ָ הוּד ְ ר י ֵ כּ ַ יּ ַ ו י. (בראשית ל"ח, כ"ו) ִ נ ְ ב זהו, יהודי כאשר נדרש להודות בטעותו – מודה, ומכאן, לפי נו "יהודים". ֵ מ ְ אחד הפירושים, ש בחג החנוכה כאשר אנו רוצים להרבות אור, נזכור שהכרה בטעויות, התנצלות ובקשת סליחה הן חלק ממהותנו כיהודים. בחטא האכילה מעץ הדעת גולגלה האשמה: על שאלת נּוּ— ֶ מּ ִ ל-מ ָ כ ֲ י א ִ תּ ְ ל ִ ב ְ יךָ ל ִ ית ִ וּ ִ ר צ ֶ שׁ ֲ ץ, א ֵ ע ָ ן-ה ִ מ ֲ הקב"ה "ה וא ִ י, ה ִ ד ָ מּ ִ ה ע ָ תּ ַ ת ָ ר נ ֶ שׁ ֲ ה א ָ ׁ שּ ִ א ָ ", עונה אדם: "...ה ָ תּ ְ ל ָ כ ָ א שׁ ָ ח ָ נּ ַ ל", והאישה ענתה "...ה ֵ כ ֹ א ָ ץ ו ֵ ע ָ ן-ה ִ י מ ִ ה-לּ ָ נ ְ ת ָ נ ל" (בראשית, ג'). ֵ כ ֹ א ָ י, ו ִ נ ַ יא ִ ׁ שּ ִ ה כמורי דרך לתלמידים, מתוך

אנו מכונים יהודים, אך יהודה הוא רק אחד מבני יעקב ישראל), וישנם בנים נוספים. אם כן, מדוע אנו מכונים על =( שם יהודה, ומה מספרת המילה "יהודה"? יהודה ושם הא-ל ב"יהו-ד-ה" מופיע השם המקודש, והאות ד' מציינת את צדדינו ביומיום. אכן, כל אדם נוצר בצלם 4- הימצאותו מ , והעם היהודי שקיבל תורה התחייב בחיבור ליושר 1 אלוקי ה"). ֶ א-ל) ולהודיה (יהו-ד-ה, לשון "מוֹד + ישר =( סיפור יהודה ותמר הסברים שונים לשם "יהודי", והחביב עליי - סיפור יהודה ה ָ ד ֵ ם וע ַ ומעשה תמר. בסיפור זה מודה יהודה קבל ע בטעותו. התורה מספרת שיהודה התחתן עם בת שוע, ונולדו ר נשא את תמר, ומת. ֵ ר, אונן ושילה. ע ֵ להם שלושה בנים: ע את תמר, ונשאהּ לאישה. אך, משום שעל פי 2 ן ייבם ָ אחיו אוֹנ מהות הייבום, הילד שייוולד מזיווגם לא יישא את שמו, אלא את

שם אחיו, סירב להפרותהּ, ושפך זרעו ארצה. יהודה חשש לתת לתמר את ם כי ָ בּ ַ בנו השלישי כי איבד את בניו. אך תמר, שהבינה שאפסו סיכוייה כל בני האדם הם בני האדם 1 הראשון, נשמות האדם הראשון שנברא בצלם אלוקי. על פי התורה, כאשר אדם נשוי 2 מת בלי להשאיר אחריו צאצאים, אחיו מצווה לייבם את אשתו, כלומר לשאת אותה.

דוגמה אישית, כאשר נטעה, נודה: "טעינו", ובכך נצרף גם אותם למעגל ההכרה בטעות, למעגל היהודי. כיוון שלא עברה חליצה 3 היא מותרת כאישה רק ם. ָ בּ ַ לי

38