קשר עין גליון 275 - ירחון ארגון המורים ינואר 2018

בצילום: אפרת קדם באולם הכניסה לבית הספר בצילום משמאל: מנהלת בית הספר סווטלנה קלימינה

לא קל להיות שליחה, חסרת שפת המקום. זה אתגר לא קטן. לרוב המורים המקומיים עוזרים בהתמודדות עם האתגר הזה, מתוך סבלנות ואמפתיה... בזכות המחלקה לעברית ניתנת לתלמידים ההזדמנות להחיות את השפה העברית ולשמרה

בצד הלימודים העיוניים יש פעילות חווייתית רבה ומגוונת בבית הספר. לרוב היא נסמכת על החגים היהודיים. אני זכיתי לחוות שם את חגי תשרי ואת חנוכה. אווירת החג מורגשת בכל פינה, ובמהלכו מתקיימים שפע של אירועים מגוונים: קונצרטים, הצגות, תחנות הפעלה וריקודים. התלמידים שרים ומספרים גם בעברית - בזכות עבודה רבת שנים של צוות מורים מקומי מסור, שמצטרפים אליו שני שליחי הוראה של חפציב"ה. אלו מהווים את המחלקה פשרו לי להכניס לראשונה מעט ִ לעברית. הפעם, ביוזמתי, א הומור לאירועי חנוכה הרציניים והמוקפדים... כשליח עליך לפלס דרכיך בתוך הנהוג והקיים. יש לעשות זאת ברגישות רבה מאוד ובזהירות. אימצתי את אמירתה של מנהלת מטה חפציב"ה, טניה לרנר: "יש ללכת בין הטיפות כדי להוביל את המטרות שלנו כשליחים". פרויקטים ייחודיים מרבית הפרויקטים נוגעים לישראל, או להיסטוריה של העם היהודי בבסרביה ובברית המועצות לשעבר, למסורתו ולתרבותו. תלמידי כיתה י' מישראל, לאחר 16 בעת האחרונה חזרו שהשתתפו בפרויקט: מסע שורשים לישראל. מטרות הפרויקט היו פיתוח הזהות היהודית של התלמידים והעמקת הקשר שלהם לעם ישראל ולמדינת ישראל. התלמידים שנבחרו להשתתף בו קיבלו הכנה לקראתו, על ידי המורה להיסטוריה ומסורת יהודית, ולאחר מכן נבחנו על החומר בכמה שלבים. במקביל הם הכינו מצגות אישיות בעברית בהנחייתי. פרויקט נוסף שאני מובילה השנה נקרא: תאומות בתי ספר.

מטרתו: חיזוק והעמקה של קשרים בין ישראל לקהילות היהודיות בעולם, העמקת תחושת השייכות התוך-אישית, הבין-אישית והקהילתית. מחווה מרגשת מחווה ראויה לציון וראשונה מסוגה נעשתה בחנוכה, השנה: שוק חנוכה. על שולחנות ארוכים במסדרונות סודרו מאפים, פרטי ביגוד ומשחקים מיד שנייה, ותלמידים, מורים והורים רכשו מכל הבא ליד. המטרה הייתה איסוף כסף לתלמידה בכיתה ו' הרתוקה לכיסא גלגלים וזקוקה לטיפול רפואי יקר. שבתונים בשבתונים תלמידים שביקרו בישראל באותה שנה, במסגרת אחד הפרויקטים, משתפים בחוויותיהם. מטרתם של השבתונים היא שיתוף פעולה עם ההורים, וגיבוש וחיזוק הקשר עם בית הספר, שהוא משמעותי ומרכזי בחיי התלמידים. לסיום, לא קל להיות שליחה, חסרת שפת המקום. זה אתגר לא קטן. לרוב המורים המקומיים עוזרים בהתמודדות עם האתגר הזה, מתוך סבלנות ואמפתיה - אך לא תמיד. ברוב הכיתות אני פוגשת תלמידים שנולדו בישראל, הספיקו ללמוד בה שנים מספר (לרוב בכיתות היסוד) וחזרו למולדובה עם הוריהם. הזיכרונות שלהם מהחיים בישראל טובים ומלווים בהרבה געגועים. אך העברית כמעט נעלמה. ההורים, לרוב, שכחו את המעט שידעו. לתלמידים אלו אין סביבה דוברת עברית. בזכות המחלקה לעברית ניתנת להם ההזדמנות להחיות את השפה העברית ולשמרה.

35