קשר עין גליון 278 - ירחון ארגון המורים - אפריל 2018

יפה לדרמן

מורה לספרות בתיכון גלילי כפר סבא; עוסקת בייעוץ ביוגרפי אנתרופוסופי ומורה להכשרת יועצים ביוגרפיים בבית הספר “כחותם”

להיות מורה לפגוש תלמיד

צעדיו הראשונים של האדם בעולם הם משמעותיים ביותר להמשך התפתחותו ולעיצוב דרכו בו. לפיכך, נודעת השפעה עמוקה לדרך שמסופקים בה צרכיו הבסיסיים ביותר כבר בתחילת החיים, כמו המזון שהוא מקבל, תשומת הלב הניתנת לדאגה לבריאותו הפיזית, והיחס שהוא מקבל - האם הוא חווה חום ואהבה או חלילה נטישה, ניכור. ומה בדבר ההיבט הנוסף של ישותו – הרוח? בל ניבהל מהמילה רוח. לא מדובר בתפיסה רומנטית נאיבית, ולא בתפיסה ניו אייג’ית, אלא בהתבוננות מעמיקה בישות השלמה של האדם. המקורות של תרבותנו מלמדים אותנו שהאדם נברא “בצלם אלוקים”. היכן מוצא רעיון זה את ביטויו בתרגום הממשי שלו למעשה החינוכי? מהו המזון הנוסף ההכרחי להתפתחותו התקינה והמלאה של הילד? ומה זקוק התלמיד לקבל מאיתנו, אנשי החינוך, כדי שיבוא בו לידי ביטוי כל מה שהוא “בצלם אלוקים”? החברה המערבית מכוונת יותר ויותר לראייה מטריאליסטית של האדם. עיניהם של הצעירים נשואות להיי טק ולאקזיט רווחי. מחלקות מדעי הרוח במוסדות להשכלה גבוהה הולכות ומתרוקנות. אנו עדים גם למרוץ המוטרף-משהו של הורים ל”העשרת” הילד כבר מגיל צעיר. אין כאן, כמובן, יציאה נגד הקניית ידע והעשרת העולם, אלא קריאת תיגר על התפיסה שרואה בילד מעין תיבה חלולה שיש להספיק ולמלא אותה בידע לפני שיחלוף הזמן. מה אנחנו רואים כשניצב מולנו הילד – התלמיד שלנו? מהו הידע שיש ברשותנו על אודות ישות האדם בשעה שעומד הוא לפנינו? במאמר זה אנסה לבחון את השאלות האלה באמצעות רעיונות העולים מתוך התפיסה החינוכית המבוססת על ידע האדם על פי האנתרופוסופיה.

מבט דרך עיני הביוגרפיה האנתרופוסופית

מקור המילה אנתרופוסופיה הוא ביוונית, ומשמעותה: חוכמת האדם (אנתרופוס – אדם, סופיה – חוכמה). האנתרופוסופיה נקראת גם ידע האדם. היא נוסדה על ידי .)1925 – 1861( ד"ר רודולף שטיינר, פילוסוף, מדען, מחנך הידע האנתרופוסופי פותח לפני האדם המודרני דרך חדשה להשקפת עולם רוחנית ואנושית. במרכזה של תפיסה זו האישיות החופשייה והחושבת של האדם העצמאי, נמצאת . זהו שביל המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו של דעת המיועד להוביל את הרוחני שבאדם אל הרוחני שבעולם. רים ְ פּ ַ ס ְ “תאר לך מקרה כזה... נער בן שמונה שומע [ש]מ על מישהו הראוי באמת לכבוד ויקר. כל מה שהוא שומע משרה על הנער יראת קודש. מתקרב היום בו יוכל בפעם הראשונה לראות את האיש המכובד, חרדת קודש תאחזנו בלחצו על בריח הדלת אשר מעבר לה תופיע לפניו האישיות המכובדת... הרגשות הנפלאים שחוויה כזאת מעוררת, הם בין האוצרות המתמידים של החיים. אשרי האיש אשר לא רק ברגעים החגיגיים של החיים, כי אם ברציפות, הוא יכול לשאת עיניו אל מוריו ומחנכיו כאל בני סמכא טבעיים” (מתוך: רודולף שטיינר, “חינוך הילד לאור מדע הרוח”, .)38 ’ הוצאת מיכאל, הרדוף, עמ האם אנו מזהים את עצמנו באותו נער? האם תלמידינו מכירים הרגשה זו של יראת כבוד? והאם נוכל לעורר בהם רגש נאצל זה?

26