קשר עין גליון 279 - ירחון ארגון המורים - מאי 2018

כשחיפשתי נושא לעבודת הגמר התלבטתי מאוד... עד שהגיע לידיי ספר שיריו של יעקב ברזילי, "אבי לא יברך על נוּת והכאב שבאים ֵ הלחם"... הכּ לידי ביטוי בשירתו של יעקב ברזילי חידדו את התהיות והשאלות שקיננו בי שנים רבות

כשקראתי את ספרו של יעקב ברזילי, "עד נר ראשון של בוקר", הרגשתי איך מתנפץ עולמו של הילד שבו, בעת שהאב מסביר לאחותו הקטנה כי הכוכבים בשמיים ירדו, והם עכשיו הטלאי הצהוב על גבי הבגדים. ראיתי בכך ניסיון נואש למצוא הסבר לסבל הנוראי של העם שלנו. עם ההעמקה ביצירתו של יעקב ברזילי הבנתי שאין תשובה בפי הסופר והמשורר, כמו גם בפי אחרים, כמו גם בכלל. הרי אי אפשר להבין את הרוע ואת האכזריות של אותה תקופה. מבחינתו של יעקב – אין אלוהים. אין דרך לקבל ולהבין את הרוע ואת האכזריות. כילד שעבר את כל הסבל הזה איבד יעקב את האמונה. הוא קרא לאלוהים וחיפש אותו, אך הבנליות של הרשע ניצחה. אני רואה ביצירתו של יעקב קריאה וחיפוש תשובה. עצם הקריאה, עצם החיפוש – הם-הם התקווה לכך כי יש נשגב ועילאי בעולם, ובו נמצאים הערכים, ההבנה שיש בה יכולת להבהיר את הכול. עם זאת אני מניחה, כי ייתכן שאנו, בני האדם, לא מסוגלים לדעת ולהבין את התמונה המלאה של העולם שאותו יצר ומכוון הנשגב והעילאי. משמע: אולי יש כוח עליון ויש סדר בעולם. אולי זה סוג של אנרגיה המתאזנת ומאזנת את עצמה, גם אם איננו מבינים אותה. אני, בכל אופן, השלמתי עם עצמי שאיני מבינה הכול. בשנים האחרונות אני מצליחה לראות את היופי שיש בעולם ולהרגיש שאני חלק משלם שהוא יותר מסך כל חלקיו. אם יש סיכוי, ולוּ הקטן ביותר, שיש טעם לחיים ושיש משהו בר להם, הרי אני מאמינה בו. מאמינה בטוב שיש בעולם ֵ ע ֵ מ ובמין האנושי, למרות כל הרוע, הסבל והאכזריות. יש טוב בעולם, ובני האדם צריכים לפעול בעוצמה כדי שהטוב יגבר על הרע.

שיש משהו עילאי בר ֵ ע ֵ ונשגב שהוא מ להיגיון.

שנים רבות החלטתי... שלא להחליט. חילקתי את האנשים בעולם לשלושה סוגים: המאמינים באמונה שלמה ומוחלטת. הלא-מאמינים, שבטוחים שאין שום דבר בעולם מלבד הדברים עצמם, ושאנו אבק כוכבים. ואלה שלא החליטו, שמטילים ספק, ששואלים שאלות, שלא יודעים ומודים בזה. אני נמניתי עם הסוג השלישי. בלימודיי הגבוהים למדתי ספרות ותנ"ך לתואר ראשון וספרות עברית לתואר שני. כשחיפשתי נושא לעבודת הגמר התלבטתי מאוד. עד שבמקרה (או שלא במקרה? אולי אין מקריות בעולם?) הגיע לידיי ספר שיריו של יעקב ברזילי, "אבי לא יברך על הלחם". הוא כותב בחריפות, בשפה בוטה המאשימה את אלוהים, ושואל את אלוהים שאלות קשות נוּת והכאב שבאים לידי ביטוי בשירתו של יעקב ֵ ומרות. הכּ ברזילי חידדו את התהיות והשאלות שקיננו בי שנים רבות. ברור לי שנטיית ליבו של יעקב, על פי שיריו ועל פי שיחותיי הרבות עימו, היא להניח שאין אלוהים. אילו היה אלוהים, הרי הוא מת עם היהודים שהושמדו בתאי הגזים, הוא היה עימם ברכבות, הוא היה באחד הקרונות בדרך לאושוויץ. הכתיבה של יעקב הדהדה בי את כל מה שהוריי אמרו לי מאז הייתי נערה ששאלה שאלות. אימי ואני היינו מנויות בספרייה הציבורית. אני התעניינתי בספרי ילדים ונוער ואימי חיפשה שם ספרים עיוניים וספרות יפה – אלה שעסקו בשואה. ודאי שהיה בכך משום הקדמה, או מבוא, להתעניינות שלי ביצירתו של יעקב ברזילי.

29