קשר עין גליון 279 - ירחון ארגון המורים - מאי 2018

רשב”י יצא בגנות השלטונות. יהודה בן גרים הלשין עליו. הוא נשפט שלא בפניו, ונגזר עליו מוות. הוא ברח למערה שנים. הם 13 והסתתר בה - יחד עם אלעזר בנו - במשך ניזונו מעץ החרוב ושתו ממי המעיין ולמדו תורה, כשגופם מכוסה בחול עד לצוואר. רשב”י חידש את המרכז היהודי בגליל. שמו יצא לפניו כמחולל ניסים. המקובלים ייחסו לו את חיבור ספר הזוהר - ספר יסוד של תורת הקבלה. למעשה הספר חובר על ידי רבי משה בן שם טוב די לאון . מחבר הספר בחר לייחסו לרשב”י, כדי שהספר 13 - במאה ה יתקבל בקרב העם. בספר הזוהר משובצים אירועים שונים מחיי רשב”י, כך שניתן לומר שאם הוא לא חיבר את הספר, הוא גיבורו הספרותי. מסופר עליו שבעת מותו התגלו לו סודות תורה נשגבים, ואש אפפה את ביתו ביום מותו. הדלקת המדורות היא זכר לאותה אש. התמסד המנהג לעלות לקברו של 16 - החל מהמאה ה רשב”י במירון בל”ג בעומר, יום מותו של רשב”י, ולערוך הילולה - בשמחה ובריקודים - כי הוא יצא שמח מן העולם, בניגוד לז' באדר, יום מותו של משה רבנו, שמצוין כיום אבל, כי משה הצטער ובכה על מותו. מטרת ההילולה לזכות בחסדי שמיים בזכות צדיקותו של רשב”י. ואולי הדלקת המדורות בל”ג בעומר מזכירה את ספר הזוהר - המיוחס לרשב”י - כספר שמפיץ אור על התורה ומגלה את צפונותיה.

שנוהגים להדליק הן זכר למורדים, שהדליקו משואות אש, אולי כי ביום זה חל מפנה לטובה בצבא בר כוכבא.

. מסורת אחרת קושרת את דמותו המופלאה של רבי 3 שמעון בר יוחאי עם ל”ג בעומר, כי ביום זה הוא נולד, התחתן ונפטר. אגדות רבות נרקמו על הולדתו, על מהלך חייו ועל מותו. הוא היה מגדולי התלמידים של רבי עקיבא, מפיו למד תורה שנים. הוא חי במאה השנייה, אביו יוחאי 13 בבני ברק במשך היה מגדולי הדור, עשיר, נכבד ומקורב למלכות. אמו - שרה - הייתה מצאצאי הלל הזקן. לאחר שנים רבות של עקרות, בעקבות תפילותיה הרבות, זכתה ללדת את רבי שמעון - וקראה לו בשם זה כי שמע ה' לתפילותיה. המוטיב של לידת אדם דגול לאחר שנות עקרות רבות של אמו ידוע לנו מסיפורי האימהות - שרה, רבקה ורחל. כך גם בסיפור חנה, שיולדת את שמואל הנביא, ובסיפור אם שמשון, אשת מנוח, שיולדת את שמשון השופט. שנות הציפייה הממושכות להולדת הילד מעצימות את גדולתו ואת התקוות שתולים בו. בית מדרשו של רשב”י (רבי שמעון בר יוחאי) היה בתקוע, שם למד גם רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. בכל מקום שבו מופיע רשב”י במשנה, הוא מכונה בשם רבי שמעון (ללא שם אביו). בהשפעת מורו, רבי עקיבא, הוא שם דגש במידות הטובות של האדם: “נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן אש, ואל ילבין פני חברו ברבים" (בבא מציעא, נט, עמוד א).

33